אחד הספרים הכי מרגשים ומדהימים שיש.
מתחילת הספר, העיניים שלי לא היו יבשות לרגע.
הספר הזה, ריגש אותי ברמות שאין לתאר.
היום הלכתי לספריה.
כמו בכל שבוע, אני הולכת לספריה ועוזרת שם קצת.
השתעממתי וחיפשתי ספר לקרוא, ממש התאכזבתי שאין לי ספרים כבר המון זמן.
החזרתי ספרים למדפים, ופתאום ראיתי את הספר הזה. פסיעות בחול.
כבר מההתחלה ידעתי שהוא יהיה על אמונה, והכריכה קסמה לי.
ישבתי בצד והתחלתי לקרוא.
לא שמתי לב שהגיע עומס, לא שמתי לב שקראו לי, לא שמתי לב לכלום.
בעיניים שלי בצבצו דמעות.
אחרי מספר שעות של דמעות שמאיימות לצאת, הגעתי לקטע שבו פשוט פרצתי בבכי.
הספר פסיעות בחול, מספר על האמונה, על ההתבגרות ועל ההתגברות, ועל האהבה..
השירים שיש בספר פשוט התנגנו לי בראש. והספר התהלך לי בראש כמו סרט. פשוט.. זרם..
בתחילת הספר לא הבנתי מי זה מי, כמה אחים יש? מה קרה מתי?
אבל נסחפתי לספר.
ספר מדהים ויפיפה, מומלץ בחום :)
הקטע שעליו מבוסס שם הספר:
לילה אחד חלם אדם, הוא חלם שהוא על שפת הים, מטייל עם אלוקיו מולו.
בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו, בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים שהיו בחול.
זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.
שהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול.
הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך, הוא הבחיו כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו, כאילו כוון אליו הדבר.
פנה האדם לאלוקיו ושאל: "אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך, אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בזמנים קשים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי".
ענה לו אלוקים: "בני, אוהב אותך אני ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות – לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כתפיי".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
