ספטמבר 2024, אנחנו 11 חודשים אל תוך הלחימה מאז 7 באוקטובר הנורא, אני קוראת את הספר הזה שהזדמן אליי,אשר יצא לאור בשנת 2013,אני חושבת לעצמי איזה תזמון מושלם לצלול אל תוך משפחה שחרב עליה עולמה ומתוך החושך הזה נחשפת התמודדות אמיצה עם החיים החדשים. יש בספר הזה המון הקבלות להתרחשות במדינה כרגע וזה התאים לי להתבונן ולחוות את ההתרחשויות המתוארות בו.
ממליצה בחום, הכתיבה קולחת, לא יכולתי להפסיק לקרוא.
תהנו

ספר מצוין.

מדבר על נערה בשרות לאומי שחצי מהמשפחה שלה נהרגה בפיגוע טרור. על ההתמודדות הבלתי פשוטה, על העיכול של שינוי המציאות.
היא בוחרת לגדל את אחיה ולא למסור אותם לאימוץ, וזה מתגלה כקשה מנשוא לפעמים. וכן, יש גם עלילה רומנטית. טמיר, חבר של אח שלה, חייל (אפשר להתעלף.), שהם מכירים מילדות, משנה את הסטטוס שלו מחבר ילדות, לחבר קרוב.

עלי להודות בכנות- בהתחלה לא היה לי כל כך חשק לקרוא אותו. הוא היה נראה לי מאוד קיטשי- רגשני כזה, מלא בכי ומסכנות, עם סיפור אהבה דביק ומרגיז.
אז לא. אמנם בהתחלה הספר קצת מעצבן- משום מה לא כ"כ התחברתי להתחלה, אבל אחר כך מתקדמים לעלילה בוגרת, מעוררת מחשבה, מרגשת, ומה שהכי היה טוב בעיני- א מ י נ ה. זהו. ברגע שראיתי שהספר לא הופך עולמות- סוגר קצוות הרמטית- מלא הצהרות אהבה חסרות טעם, נרגעתי.
כן, טמיר הזה קצת מקסים מדי אולי, אבל אני סולחת לו. לעומתו, רוני- חווה משהו מאוד אנושי וחסר-זוהר בספר- היא מתמודדת מול פחדים, בדידות, שדים שיוצאים מתוכה ומקשים עליה לקבל החלטות, וכן- הולכת לפסיכולוגית די הרבה.
מה שעוד היה לי כיפי- שהרגשתי שבספר הזה היה סיפור אהבה בוגר. מה הכוונה? הכוונה היא שהם לא מאוהבים עד מעל הראש באיזה ערפד מושלם שהחולשה היחידה שלו היא אהבה מוגזמת חזרה (ע"ע דמדומים. תרגעו- אני אוהבת גם את הספר הזה, אבל תסלחו לי, הם מאוהבים בצורה די מטופשת). כאן הם ניצבים מול קשיים, הם לא חיות (או אנשים שמתנהגים כמו חיות) שמונעות ע"י אהבה פיזית, חיצונית. יש שם משהו עמוק, פשוט, שנאלץ להתמודד גם עם פשלות בדרך.

מומלץ, מעורר מחשבה.

מעולה!!!!!
התאורים היפים של הרגשות של הגיבורה ושל כל הסובבים אותה מאלף!
תאור האהבה ללא המגע הגופני עולה על כל תאור גופני אחר.
עוצמת הרגשות גדולה אך לגעת אסור וזו הגדולה של הסופרת.
מומלץ!!!!!!!!!!!!!!
אולי לא בשבת בגלל הצורך בהרבה טשיו

אחד הספרים הכי מרגשים ומדהימים שיש.
מתחילת הספר, העיניים שלי לא היו יבשות לרגע.
הספר הזה, ריגש אותי ברמות שאין לתאר.
היום הלכתי לספריה.
כמו בכל שבוע, אני הולכת לספריה ועוזרת שם קצת.
השתעממתי וחיפשתי ספר לקרוא, ממש התאכזבתי שאין לי ספרים כבר המון זמן.
החזרתי ספרים למדפים, ופתאום ראיתי את הספר הזה. פסיעות בחול.
כבר מההתחלה ידעתי שהוא יהיה על אמונה, והכריכה קסמה לי.
ישבתי בצד והתחלתי לקרוא.
לא שמתי לב שהגיע עומס, לא שמתי לב שקראו לי, לא שמתי לב לכלום.
בעיניים שלי בצבצו דמעות.
אחרי מספר שעות של דמעות שמאיימות לצאת, הגעתי לקטע שבו פשוט פרצתי בבכי.
הספר פסיעות בחול, מספר על האמונה, על ההתבגרות ועל ההתגברות, ועל האהבה..
השירים שיש בספר פשוט התנגנו לי בראש. והספר התהלך לי בראש כמו סרט. פשוט.. זרם..
בתחילת הספר לא הבנתי מי זה מי, כמה אחים יש? מה קרה מתי?
אבל נסחפתי לספר.
ספר מדהים ויפיפה, מומלץ בחום :)

הקטע שעליו מבוסס שם הספר:
לילה אחד חלם אדם, הוא חלם שהוא על שפת הים, מטייל עם אלוקיו מולו.
בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו, בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים שהיו בחול.
זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.
שהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול.
הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך, הוא הבחיו כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו, כאילו כוון אליו הדבר.
פנה האדם לאלוקיו ושאל: "אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך, אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בזמנים קשים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי".
ענה לו אלוקים: "בני, אוהב אותך אני ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות – לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כתפיי".

סיפורה של רוני שמחבל חודר לביתם ורוצח את הוריה ושני אחיה הקטנים.
רוני מקבלת החלטה מאוד אחראית לגדל את שלושת אחיה שנותרו בחיים יחד עם אחיה המשרת בצה"ל.
החלטה זו מביאה את רוני לחשוב כיצד תוכל להיכנס לנעליה של אמה עם כל המטלות והקשיים
בחיי היום יום בגידול הילדים.
רוני לוקחת על עצמה את המשימה הקשה כדי שהמשפחה לא תתפרק, ובכך היא בעצם מוותרת על
נעוריה. וחלומותיה. יחד עם זאת המחשבות על הוריה והאחים שנרצחו מלווה אותה לכל אורך חייה.
למרבה הצער היינו מודעים למקרים כאלה שמחבל חודר לדירת מגורים ורוצח את בני המשפחה.

ווואוו ספר מרגש עד דמעות, ספר אמיתי כנה, סיפור האהבה בין טמיר לרוני מרגש מאוד, הוא בנוי על דברים אמיתיים ונכונים. נהניתי מכל רגע, לא הפסקתי לקרוא. ספר מחזק מלמד אמונב ה . ספר חזק.

בס"ד

טוב אומרים עלי שאני קוראת יחסית מהר וגם אני יכולה להעיד על עצמי שמעטים מאוד הספרים בהם בכיתי או אפילו הזלתי דמעה אבל הספר הזה גרם לי לשבת במשך שעתיים כי רק רציתי להגיע לסוף ולגלות מה קורה לרוני המדהימה אותה פוגשים בתחילת הספר במפגש קשה שגרם לי לבכות במשך כל הפרקים הראשונים של הספר.

רוני ואחיה נקלעים למצב שאומנם אני לא מכירה ברוך ה' על עצמי ובחיי אבל אני מאמינה שהוא מבוסס בחלקו על מיקרים קשים שקרו בשנים האחרונות במדינתנו. הקשיים וההתמודדות שעל הילדים האלא לעבור הם קשים מכול אבל אורנה בורדמן מחברת את חוטי הסיפור כך שבסופו של דבר אנו מסוגלים להתאהב בנערה המתוקה הזאת ששירים נמצאים לה בלב תמיד ואנו גם מבינים שאת השאלות הקשות אותן היא מפנה כלפי הבורא וכלפי האמונה בכללי כל אדם מאמין שואל לא פעם במהלך חייו ולשם שינוי אני הרגשתי שיש תשובות בספר שיכולות לעזור גם לי במהלך החיים.
חייהן של ילדים אלו ממש לא פשוטים אבל הם מסופרים בצורה כזאת שלמרות הקושי לקרוא על כך אי אפשר להוריד את הספר מהיד עד לעמוד האחרון.

מקווה שתהנו כמוני

טוב למי שלמדה בבית ספר חרדי הרעיונות של הספר מוכרות וכך גם הרקע של העלילה.

אני זוכרת שמאוד אהבתי את המשל על העקבות שבחול ומכאן מגיע שמו של הרומן לא מקורי אבל בסדר.

מאוד הפריע לי ההתעסקות האינסופית בכאב של הדמות , השתפכויות רציניות שקשה מאוד להזדהות ולהבין בשביל הקורא הממוצע .

דבר אחד טוב יש לי לומר על הספר התמונה הראשונה סחטה ממני דמעות ,טוב ולא כי זה גרם לי לצפות למשהו טוב בהמשך שלא הגיע .

ספר מאוד מרגש.
יחד עם הקריאה הייתה ההבנה שיש אנשים, נשים, נערות-שזה באמת מה שהם חווים. ואלו תחושות קשות. במיוחד כשאדם קרוב אלייך עובר חוויה דומה. זה בלתי נתפס.
עם האחריות והכאב שיש בספר, יש גם רומנטיקה-החיים איכשהו ממשיכים הלאה...
בהחלט, בהחלט, ממליצה.