אני עומדת עכשיו בנקודת מפנה בחיי.
סיימתי שמינית, יצאתי מהאולפנה וממש עכשיו אני בסיומו של תהליך חיפוש המקום שאעשה בו שירות לאומי, מה שבכללי ישפיע על דרך החיים שלי בשנה הבאה.
ההתלבטויות רבות, מכל הבחינות ומכל הסגנונות. ומה יעשה לי טוב? ואיפה אוכל עוד להתפתח, ומאיפה הכי טוב שאתן ואתרום?
ופתאום אני גם צריכה לחשוב על איך משמרים את מה שלמדתי באולפנה. איך אני ממשיכה בדרך שלי שסללתי לעצמי במשך 18 שנות חיי? ופתאום אני הולכת להיות אחראית לגורלי, לגורל האישיות שלי.
אז הספר הזה, שמצאתי אותו לגמרי במקרה אחרי ששמעתי עליו המלצות ממזמן, ונשמר לי בשבילו מקום פתוח בלב, בא לי בדיוק בזמן. בדיוק בתהיות של לאן מכוונים החיים שלי, קיבלתי כל כך הרבה תשובות באריזת מתנה בצורת ספר.
הספר הזה, מים שאין להם סוף, כתוב בצורה כל כך יפה. כל כך נוגעת וכל כך מיוחדת.
משהו מאוד מיוחד בו זה שהוא מציג את החיבור בין ההווה לעבר, ואיך שזה משפיע על ההחלטות לעתיד. לא פעם חזרתי עמוד או שניים אחורה כדי להעמיק שוב במה שקראתי, בשביל להבין יותר ובשביל שבאמת אלמד ואושפע ממה שקראתי.
יש משהו גדול בספר שמעניין וגם מלמד- ונוגע עמוק בנפש. הוא נותן מקום לחשוב ולהרהר, ולעשות חשבון נפש..

אחד הספרים הכי מרגשים ומדהימים שיש.
מתחילת הספר, העיניים שלי לא היו יבשות לרגע.
הספר הזה, ריגש אותי ברמות שאין לתאר.
היום הלכתי לספריה.
כמו בכל שבוע, אני הולכת לספריה ועוזרת שם קצת.
השתעממתי וחיפשתי ספר לקרוא, ממש התאכזבתי שאין לי ספרים כבר המון זמן.
החזרתי ספרים למדפים, ופתאום ראיתי את הספר הזה. פסיעות בחול.
כבר מההתחלה ידעתי שהוא יהיה על אמונה, והכריכה קסמה לי.
ישבתי בצד והתחלתי לקרוא.
לא שמתי לב שהגיע עומס, לא שמתי לב שקראו לי, לא שמתי לב לכלום.
בעיניים שלי בצבצו דמעות.
אחרי מספר שעות של דמעות שמאיימות לצאת, הגעתי לקטע שבו פשוט פרצתי בבכי.
הספר פסיעות בחול, מספר על האמונה, על ההתבגרות ועל ההתגברות, ועל האהבה..
השירים שיש בספר פשוט התנגנו לי בראש. והספר התהלך לי בראש כמו סרט. פשוט.. זרם..
בתחילת הספר לא הבנתי מי זה מי, כמה אחים יש? מה קרה מתי?
אבל נסחפתי לספר.
ספר מדהים ויפיפה, מומלץ בחום :)

הקטע שעליו מבוסס שם הספר:
לילה אחד חלם אדם, הוא חלם שהוא על שפת הים, מטייל עם אלוקיו מולו.
בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו, בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשני זוגות עקבות רגליים שהיו בחול.
זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.
שהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו, הביט האדם לאחור על העקבות בחול.
הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך, הוא הבחיו כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו, כאילו כוון אליו הדבר.
פנה האדם לאלוקיו ושאל: "אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך, אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בזמנים קשים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי".
ענה לו אלוקים: "בני, אוהב אותך אני ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות – לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כתפיי".

סוף- סוף. דם האולימפוס.
האמת שאני לא מאלה שחיכו שנה, כי אני חיכיתי רק ארבעה חודשים.. (תתמודדו אנשים! תתמודדו!)
אבל מהר מאוד הושפעתי מהקסם של הכתיבה של ריק והפכתי לג'קסונית אמיתית..
אני מאוד אהבתי את הספר, ובלעתי את כולו תוך שעות ספורות.
התבאסתי שריק לא כותב אפילוג, או סדרת המשך, או משוו
אהבתי מאודד את הספר, למרות שבהתחלה לא הבנתי דברים..
לדעתי ריק ריירדן כותב בצורה נפלה ומושכת, ויהיו עוד הרבה שיסכימו איתי....


~~~~~~~~~~ספויילריםם~~~~~~
הכי אהבתי את הקטע עם ניקה D:
ואהבתי גם את הקטה על אל הרפואה.. איך קוראים לו?! :D
ואת הקטע עם הוואלדסינטור
~~~~~~~~~~זהו ~~~~~~~

אז, ממליצה בחוםם!!
לכוולםם!!

האמת, שמהרגע שראיתי אותו, לא התלהבתי מהספר

כבר מהכריכה, שלא נראית משו..
כבר מהעמוד הראשון, שלא הבנתי
כבר מהשמות, שקשה לקרוא אותם

אולי זה ספר טוב, אני לא אהבתי אותו, ומאוד התאכזבתי מהספר, מהסופר, ומחברה שלי

אולי היא לא קשורה לזה, אבל היא זאת שהביאה לי אותו, שהמליצה לי עליו, שסיפרה לי מה קורה בו וכמה הוא מדהים

אני לא התחברתי
קראתי אותו רק בגלל שיש לי את כל הזמן שבעולם כדי לקרוא (כן , גם בשיעורים, ובהפסקות..), אבל אין לי מה לקרוא.
ברגע שאמא שלי הביאה לי ספר אחר, אפילו שכבר קראתי אותו.. עזבתי את הספר ועברתי לספר שהיא הביאה לי.

עכשיו אני חושבת להחזיר אותו לחברה שלי, ואולי אני עוד אקרא אותו, אולי אני אוהב אותו..

אבל בינתיים לא

אני לא אהבתי את הספר

טוב , אז הרגע גמרתי לקרוא את הספר, שהתחלתי היום (לפני איזה ארבע שעות.. ואוו קראתי אותו מהרר..)
אני מאוד אהבתי את הספר,וממש התרגשתי ואפילו בכיתי..
לדעתי הספר כתוב בצורה נפלאה, למרות שהוא לא מציאותי.. אבל מה לעשות?! גם אני לא מציאותית..
חברה שלי קראה אותו בשנה שעברה, ושמעתי הרבה דיבורים עליו.. אבל לא הבנתי על מה כל המהומה, ולמה מסופר על מספרים ושמות...
השבוע נפגשתי עם חברה שלי ודיברנו על כל מיני ספרים.. (כל אחת סיכמה לשניה בערך 10 ספרים..) וכשהיא סיפרה לי על הספר הזה אמרתי הוא מת נכון? והיא היתה רעה? אה אופס זה בן.. ^_^
בסופו של דבר החלטתי לקרוא את הספר
אז קודם כל קראתי את הפרק הראשון (מהאינטרנט) וקראתי על הספר בוויקיפדיה (גם מהאינטרנט) וראיתי את הסרט (תנחשו מאיפה? נכון!! מהאינטרנט )
היום יצאתי לטיול עם אמא ואח שלי ועברנו במרכז קניות , ואז ממש התלהבתי, כי ראיתי סטימצקי, ורצתי ומצאתי את הספר ועוד רבים אחרים ... אבל אז נתקלתי במחיר, והבנתי שאני אוכל לצאת משם רק עם ספר אחד :(
אז בחרתי בספר הזה.

ישר כשהגעתי הביתה התחלתי לקרוא את הספר, וכמובן שישר התאהבתי בכוולםם (כן, בכל הדמויות ;) ועכשיו אני מחכה להשיג איכשהו את הספר הבא..

הצחיקה אותי מאוד העובדה שגיבור הספר הוא מספר ארבע ושקראתי אותו תוך ארבע שעות
הצחיקה אותי גם העובדה שמחבר הספר הוא פיטקוס לור וגיבורי הספר הם לורים

ועכשיו- טםטדאטם-•••••••••••••• ספוילרים••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
אני מאוד עצובה שהנרי מת, ובספר בכלל לא כתבו על אבא של סם ודווקא בסרט כן
גם קצת התאכזבתי שלא כתוב בספר את המכתב, שמאוד מותח אותי..
•••••••••••••••••••••••••הסכנה חלפה•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••

אני מאווד אהבתי את הספר, ואני ממליצה עליו למי שלא קרא אותו ^^

אוקיי? אוקיי.

אשמת הכוכבים, הספר הכי מרגש שקראתי. הספר הכי 'בוגר' שקראתי.
את אשמת הכוכבים, בת דודה שלי קראה בערך חודשיים לפני, וכמובן שמייד היא סיפרה לי עליו.
כשהיא סיפרה לי על הספר, לא ממש התלהבתי, ולא ממש הרגשתי שאני רוצה לקרוא אותו, למרות שידעתי שהוא יפה.
אחרי חודש בערך, נכנסתי עם אמא שלי לחנות ספרים וראיתי אותו. קניתי אותו. אבל בבית, הוא נשאר על המדף.
באותו שבוע חברה שלי ביקשה ממני את הספר, ונתתי לה אותו.
בימים הקרובים כל מה ששמעתי היה ספוילרים ומשפטים יפים מהספר.
החלטתי שאני רוצה לקרוא את הספר אבל----
חברה שלי עדיין לא החזירה את הספר..
אז החלטתי לראות את הסרט ואחריו לקרוא את הספר.
למרות שזה לא רעיון כזה טוב, עשיתי את זה ו-הי הספר והסרט לא היו כאלה נוראים..
התאהבתי בספר ולדעתי הוא ממש מרגש..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~סכנת ספויילרים!~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

למרות שהמוות של גאס הוא כל כך עצוב, אני מבינה שהסופר עשה את זה כדי שהספר יהיה מציאותי יותר וכדי שנבין שהחיים הם לא כמו בסיפור ילדים, שכולם חיים באושר ועושר..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ זהו, אין ספוילרים~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הספר גרם לי לצחוק, ולבכות, ואני בטוחה שזה הספר הכי מרגש שיש !!

מי שלא קרא- אני ממליצה בחום ^^


תקציר הספר--
אשמת הכוכבים הוא סיפור אהבה בלתי נשכח, מהסוג ששובר את הלב ומרחיב אותו בעת ובעונה אחת. זהו סיפורה של אהבה הניצתת בין שני גיבורים לא שיגרתיים, שדווקא נסיבות חייהם המיוחדות גורמות לה להיות עזה יותר וגורלית יותר. ספרו של ג'ון גרין הוא רומן נועז, מחוצף ורענן, רצוף תובנות מטלטלות על החיים, על האהבה ועל המוות, הבוחן באופן מבריק ומצחיק את העניין המרגש והטרגי שנקרא לחיות ולאהוב. הספר זכה לביקורות מהללות והוא מככב חודשים ארוכים ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טימס" ותורגם לעשר שפות.

אני אוהבת אתכם הייזלגאסטוס ❤

אני כותבת כאן תגובה, לספר שקראתי לפני בערך 5 שנים.
הייתי בסוף כיתה א, וראיתי את הספר הראשון, שאח שלי כל כך אהב.
החלטתי ש- למה לא?! וקראתי את הספר.
אחרי כמה זמן לא כל כך אהבתי והפסקתי לקרוא באמצע הספר הראשון, אבל לא שכחתי את הארי וחבריו..
אחרי הפסקה של חודש בערך, החלטתי לתת להארי פוטר עוד צ'אנס וסיימתי את הספר.
נשאבתי גם לספרים הבאים, ואת שלושת הספרים האחרונים (ביחד,כן?!) סיימתי תוך ימים ספורים.
תוך שנתיים כל הסדרה היתה בידי. וקראתי אותה שוב ושוב, עד שידעתי משפטים בעל פה.
כמובן שכמו רבים אחרים, נכנסתי לאשליה שהספר התרחש במציאות, וחיכיתי בקוצר רוח ליום הולדתי ה11.
כשהוא הגיע (ולא קיבלתי מכתב), אמרתי לעצמי שזה בטח בגלל שנולדתי ממש בתחילת שנה , ושאני צריכה לחכות עוד שנה כדי לקבל את המכתב.
עוד שנה עברה וגם אז לא קיבלתי מכתב..
אמרתי ש-לא נורא והמשכתי כמו שאני..

מאז שקראתי את הספר אני ממליצה עליו להמון אנשים, אני כועסת על אנשים שלא מתחילים את הספר מההתחלה, וכמובן שחינכתי את האח הקטן שלי ללכת בדרך הארי ^^ (אבל הוא לא קרא את הספרים, וזה פשוט בושה!)

עכשיו אני תולעת ספרים באמת, ואני פשוט אוהבת את הארי 3>
מי שקרא את הספר אני גאה בו !!

ומי שלא-------------------------

שיתבייש! מה זה לא לקרוא ספר?! מה זה לא לקרוא את הארי?!