היו שנים לפני 40-50 שנה שבני הקיבוצים הובילו את המעשה הציוני.
בתחילת המאה ה-20, היה אגם כנרת מרכז ההתישבות היהודית בארץ ישראל המנדטורית, והיא כונתה בחיבה התבור של ארץ ישראל.
התנאים האקלימיים היו קשים. בקיץ חום אימים , שמש קופחת וסלעים משוננים. אדמת העמק היתה מאוד פוריה והערבים השתמשו בשדות כשדות בעל והסתפקו בהשקיה של שמים.
היהודים שהתיישבו בעמק השתמשו בחקלאות רוויה, השקייה סביב עונות השנה ולשם כך הקימו הקיבוצים שלושה מכוני מים - משאבות ששאבו מים מהכנרת להשקיית השדות בשיטת
ההצפה.
כאשר מספרים על נח מקיבוץ כנרת , מדברים באדם רב מעש. מיד לאחר שיחרורו מהצבא ( לאחר מלחמת יום הכיפורים ששם שירת בגד׳ שמונים של הצנחנים במילואים), נח החל בפעילות חברתית- כלכלית נרחבת בתחום המים. הוא היה היוזם והדוחף להקמת אגודת המים של ישובי העמק, ובדרך זאת הצליח לבנות חברה כלכלית ששחררה את קיבוצי העמק מתלות בחברת מקורות להספקת כמויות מים לחקלאות.
בשנים שנח פעל בתחום המים הוא הצליח להביא את החברה שהקים להצלחה כבירה שהוותה דוגמה לשאר הישובים בצפון ובדרום, מודל כלכלי שהועתק ברחבי הארץ.
לאחר ניצחונו של רבין בבחירות ב1992, ניתמנה נח לעוזר שר הביטחון ( רבין עצמו) לנושא ההתיישבות והמים, וכך נתמנה נח למשרה ציבורית ברמה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה מבלי להיות חלק מהמבנה הפוליטי ( לא חבר כנסת, ולא חבר בממשלה), מה עוד שרבין העניק לנח יד חופשית לבצע את מדיניות ההתישבות ובנושא המים על פי החלטות הממשלה.
על פי כל העדויות שמובאות בספר הדמות שמתוארת על ידי המכירים של אדם מחוספס, ישיר , חוכמת איכר פשוטה אך יעילה . בעל דעות מוצקות בתחום הביטחון, ההתישבות והכלכלה. ואדם שאיננו משנה על נקלה את אותן דעות שהוא מחזיר בהן. מעניין לציין את הקשרים המיוחדים שנוצרו בין מתישבי יהודה ושומרון לבין הקיבוצניק הקשוח שהגיע ממפלגת העבודה, ואשר האידיאולוגיה שבה החזיק עמדה לכאורה בניגוד גמור
לאידיאולוגיה שבה החזיקו המתישבים ביהודה ושומרון.
הספר עצמו כתוב בשפה פשוטה ויעילה, המחבר איננו מסתיר את הביקורת שחלק מהמכירים את נח סיפרו עליו ומצד שני הוא מרבה בתיאורי המחמאות והכבוד שהביעו כלפיו מוקיריו , והם רבים.
ספר מומלץ וראוי.
טוביה















