ביקורת ספרותית על פנחס שדה: היומנים מאת אילת נגב
ספר לא משהו

---

ה"רומן" שלי עם פנחס שדה התחיל בעת שרותי הצבאי מישהו מה"חברה" המליץ ורכשתי את ספרו ה"חיים כמשל".
מאז רכשתי את מרבית ספריו ומה שלא רכשתי קראתי. איני יודע להגדיר את יחסי אליו. ישנה הרבה הזדהות וגם לא מעט התנגדות.
התחושה שלי בקריאת ספריו וגם ביומנים שהוא היה טיפוס של: "הצנוע הידוע" כולם יודעים עד כמה הוא צנוע.
גם בספורי האהבה שלו התחושה שהאיש מסתכל כל הזמן בראי ורואה רק את עצמו.
לבני דורי שחונכנו אחרת זה זר. מצד שני אני אוהב את התאורים שלו ואת יכולתו להכנס לתחומי ידע רבים כשהוא חושב אחרת בדרכו הייחודית ה"פנחס שדה" שאין שני לו. אני יכול לזהות את כתיבתו לאחר קריאה של שורות ספורות בפרוזה שלו, עם השירה שלו יותר קשה לי ישנם שם קטעים נפלאים וישנם כאלו שהיה בהחלט יכול להשאיר על פיסת הנייר שכתב במגירותיו.
באשר ליומנים מי שלא מכיר את ספריו אין לו מה לחפש שם. מי שמכיר ילמד מעט יותר עליו ועל תפיסת עולמו.
זוהי אינה הביוגרפיה שלו אבל בכל זאת בעיקר הפרקים האחרונים העוסקים במחלה ובמוות ישנם חידושים . לסכום מעניין למי שמתעניין.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על פנחס שדה: היומנים