ספר כיפי, נקרא בהנאה בזמן חופשה.
לגמרי אמליץ לחובבי אוכל וספרים קלילים

איזה ספר מהנה! אני אוהבת מאד לקרוא על אוכל ועל מבשלים וטבחים ומטבחים ועוגות ובספר הזה גם על יין..
הספר מספר את סיפור חייה של אווה על ידי מספרים שונים שבאיזו שהיא נקודה בחייהם התחככו עם אווה (וגם על ידי אווה).
ספר מקסים שנקרא בשקיקה! מאד ממליצה

ספר חמוד ביותר. אני זוכרת שאהבתי את מצרפי המקרים אבל אני פשוט לא מצליחה להיזכר בעלילה שלו. מעניין אם אצליח להיזכר בעלילה של המדריך לימים הקרובים בעתיד. הרעיון של מדליק, מאד נהנתי. קליל וכיפי

חושפת פרטים מהעלילה, סליחה
במשך כל הקריאה בספר עלתה לי כל הזמן שאלה אחת - אני עידית?
עידית בת 39, רווקה תל אביבית. אני בת 37, רווקה מגבעתיים.
עידית חייה בסרט ש"האיש שלה" יגיע וגם אני קצת חייה בסרט הזה. למה קצת? אני לגמרי חייה בסרט הזה.
להבדיל, לעידית אין חברים. לי יש הרבה. עידית מקפידה על אורך חיים בריא. אני לא. אוכלת בשר, שותה ואפילו מעשנת. עידית מאשימה את כל העולם בנסיבות של חייה. אני לוקחת אחריות על המעשים שלי (ומאשימה בעיקר את עצמי, והרבה)
אבל הבסיס של החלום הרומנטי הוא אותו הדבר. פעם אמרתי לחברה שאני חיה כאילו בסרט של דיסני, בסוף הנסיכה והנסיך ייפגשו. אני לא מחכה בבית, אבל כמו עידית, אני רוצה שזה יקרה מעצמו.

החלק הראשון של הספר שמתאר את תחילת ההיכרות של עידית ומיכאל היה כמו להביט בתאונת דרכים שאי אפשר להסיט ממנה את המבט (או להפסיק לקרוא, למען האמת). הדרך איך שהיא ראתה את הדברים והמעשים שלה לעומת איך שהוא ראה את הדברים והמעשים שלו גרמו לי לדאוג אם גם אני התנהגתי ככה עם מישהו שרציתי (מקווה שלא).
ומפה והלאה הכל משתלשל ומתפתח וקופץ קדימה בזמן עד שעידית משלימה עם החיים שלה - עוזבת את תל אביב, חיה עם הבן המאומץ שלה בכפר סילבר ומשלימה עם הסיטואציה הזוגית שלה עם מיכאל. אבל האם היא באמת מאושרת? כמו שהכרתי את עידית קשה לי להאמין שהיא לא תמשיך לערוג אחרי מיכאל. וגם אני, עורגת אחרי בני זוג קודמים.
ההיאחזות האובססיבית שלה בזיכרונות ובחפצים לאורך כל הספר לא נתנו לי מנוח - גם אני כזאת. אז זה אומר שאני עידית?
האם המטרה של הספר היא להגיד לי להפסיק לחפש בן זוג ולוותר על החלומות? כמה ימים אחרי תום הקריאה בו אני עוד לא מצליחה לנסח את המטרה של הספר במושגים של החיים שלי. אולי המטרה של הספר היא לעשות דברים. לא לחלום ומשם הכל יסתדר.

זה הספר הראשון של מאיה ערד שאני קוראת. הבנתי מביקורות אחרות שניכר שהיא לא אוהבת את הדמויות שהיא כותבת עליהן. אני מבינה את הביקורת. לפעמים המעשים שלה והתגובות שלה היו נוראיים. ברגעים שעידית התפוצצה על אנשים והאשימה אותם שלא היו שם בשבילה ותבעה את מקומה, הזדעזעתי. מה נסגר איתך? אף אחד לא חייב לך כלום. תתאפסי על עצמך ותהיי עצמאית. בלי ציפיות מאחרים.
אבל ברגעים שתיארו איך עידית מרגישה למיכאל ואיך היא מתסרטת את התפתחות החיים שלהם ביחד נשבר לי הלב. כאילו כתבו את המחשבות שלי.
ספר מדהים. חיכיתי כל היום להגיע ללילה כדי להמשיך לקרוא וסיימתי אותו בכמה ימים. מאד ממליצה.

לא קראתי את הספר הראשון (למרות שיש לי אותו). קיבלתי את הספר במתנה לראש השנה ומיד בערב התחלתי לקרוא אותו. עד מוצאי שבת של ראש השנה סיימתי אותו. והאמת שמאד נהנתי. מיקי חמוד מאד, החברים שלו מעוררי אהדה על כמה שהם דואגים לו. הנשים שבחייו ישירות ויודעות מה הם רוצות. מיקי מסתובב במחנה יהודה וברחובות ירושלים - משהו שתמיד אני אוהבת לקרוא כי אני מתה על העיר.
בקיצור, היה נחמד מאד. עשה לי חשק לקרוא את הראשון למרות חוסר הרצף. לא יצירת מופת מטורפת אבל ספר נעים ומחמם לכמה שעות.

הרעיון של הספר נשמע מאד טוב ומעניין אבל בפועל לא הצלחתי להתחבר.
לקח לי כמה עשרות עמודים להבין איך זה עובד. נשארתי עד הסוף כי אני תמיד נותנת לספר הזדמנות לתפוס אותי אבל זה לא קרה פה, לצערי.
לא דגדג לי באצבעות לקרוא אותו (כמו שאני אוהבת)
בסופו של דבר, ספר בסדר. לא יותר מזה..

ספר חמוד מאד. קראתי אותו במהלך שבת אחת.
הביקורת כלפיו בביקורות האחרות מובנת, והגיונית. מה שכן, לא צריך לשפוט כל ספר בהשוואה לספרים אחרים ולקטול אותו בגלל זה.
הסוף הטוב של הסיפור ברור עוד לפני שהתחלתי לקרוא אותו.
ולמה זה רע בעצם?
פנטזיה חמודה, בה הגיבורה מוצאת את לבסוף אהבת חייה מעניקה אופטימיות ותקווה לקוראת. (ברור שהקוראת היא אישה). הכל מסתדר, כולם מרוצים, החתיכות מסתדרות לפאזל מושלם.
נהנתי מכל דקה שהספר סיפק לי.
עדיף מלקרוא חדשות בימינו, לא?