קראתי את הביקורות באתר סימניה על הספר "בית הקופים".
אני לא מסכימה לביקורות השליליות המוחלטות על הספר. בעיני העלילה משנית למה שהסופרת שרה גרואן רצתה לומר.
היא מצביעה על החברה האמריקאית והחברה האנושית בכלל באמצעות לגלוג ואירוניה.
העלילה הפשטנית היא לדעתי משנית. המעניין בספר הוא היחס לבעלי חיים בכלל, לקופי האדם ולקופי הבונובו, בספר זה, בפרט. האכזריות שבה מתייחסות מעבדות המחקר לבעלי חיים. התאווה של צופי הטלוויזיה בכל העולם לתוכניות ריאליטי, שלא מצלמות מה שקורה באמת אלא תוכניות מבוימות שהמשתתפים בהן לא מהססים לעשות מעצמם צחוק, רק כדי להתפרסם. על עיתונאים שמוכנים לדרוך על עיתונאים עמיתים כדי לקבל סיפור טוב.
הסופרת, כפי המסופר בסיום הספר ביקרה במעבדה של קופי בונובו , ראתה והתרגשה. העובדה שאפשר לתקשר עם קופי אדם בשפת הסימנים נגעה לליבה וזה מורגש בספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
