ביקורת ספרותית על והיום איננו כלה - ספריה לעם #408 מאת צ'ינגיס אייטמטוב

---

זהו אחד הספרים היפים ביותר שקראתי בימי חיי.

בכתיבתי על הספר אני חושפת מעט מאוד פרטים על העלילה, אבל פרטים אלה ממש לא מפריעים לקריאה ולהנאה ממנו.

עלילת הספר מתרחשת במשך יממה אחת במרחבי ערבות הסָארוֹזֵק שבקזחסטן. היא מספרת על בּוּרָאנִי יֵדִיגיֵיי ז`אנגלדין הזקן, ביום שבו הוא מוביל את ידידו המנוח, קָזַנְגָפּ, שהיה חברו הטוב ודמות חונכת לאורך מרבית ימי חייו, לקבורה לפי המסורת, בבית הקברות העתיק, אנה בֵּית.

ביתו של בוראני ידיגיי נמצא ביישוב קטן, בּוֹראנלי בּוֹראני שמו, ובו שמונה בתים. היישוב נמצא ליד תחנת רכבת בלב שממת הסארוזק ובו גרים עובדי מסילת הרכבת. תפקידם היחיד והקשה הוא לפנות את השלג מהמסילה יומם ולילה כדי לשמור על התנועה הסדירה של הרכבות שלא עוצרות אף פעם.

בתחילת ובסוף כמעט כל פרק מופיעה הפיסקה:
"ובמחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח…
ומזה ומזה למסילת-הברזל משתרעים במחוזות האלה מרחבים עצומים של מדבר – סָארי אוֹזֵקִי או הסארוֹזֵק, הערבות הצהובות התיכונות.
במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת הברזל, כמו ממין קו גריניץ'.
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח…"
כמו מקהלה יוונית המדקלמת ושרה על הבמה מאחורי השחקנים.

לידיגיי יש גמל, קָרָנר שמו. גמל ענק שלו שתי דבשות והוא מותאם לחיים במדבר. הגמל ניתן לו במתנה על ידי קָזַנְגָפּ ידידו הוותיק ביום שהתיישב בבּוֹראנלי בּוֹראני. אותו גמל מוביל את שיירת הקבורה לבית הקברות העתיק אנה בֵּית כשכל הכבודה הדרושה לקבורה מונחת על גבו.

במהלך מסע הקבורה ידיגיי נזכר ומהרהר במהלך חייו במדבר הסארוזק ובאגדות עם עתיקות מן המסורת הקזחית.

אחת האגדות הקזכיות האכזריות ביותר שהוא נזכר בה, מספרת על אחד השבטים מן העבר שהשתמש בשיטת עינוי אכזרית ומזוויעה במיוחד כלפי שבויים במטרה להפכם לעבדים צייתנים שנשמעים לאדונם בלבד. אפילו את אמם לא הכירו עוד ואפילו היו מסוגלים להרוג אותה. שבויים אלה נקראו מנקורטים.

בתוך הספר משולב גם הסיפור של צ'ינגיס חאן, על אכזריותו כלפי אנשיו ועל כיבושיו הרבים. הענן הקטן ששט מעליו במסעו, ומסמן לו שהוא יכול להמשיך בכיבושיו, נעלם מעל לראשו כשהוא מגיע לשערי אירופה. ואז צ'ינגיס חאן פנה אחורה עם כל חילו ונסוג.
בסיפור זה מעביר הסופר ביקורת נסתרת על אכזריות השלטון בברית המועצות כלפי האזרחים.

מסופר גם על אבוטאליפ קוטיבאייב ואשתו זאריפה שנשלחו על ידי השלטונות לעבוד במסילת הברזל. על אבוטאליפ הוטל כתם מטעם השלטון משום שהיה שבוי מלחמה. בשל כך הוחלט להציב אותו ביישוב הקטן לפנות שלג ממסילת הברזל. אבוטאליפ כותב את זיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה עבור ילדיו וגם כדי לשמור על זיכרון וצלילות בבדידות הסארוזק. משום מה פעילותו התמימה מדווחת לראשויות והוא נאסר ומואשם בחתרנות נגד המשטר. אבוטאליפ מחליט לשים קץ לחייו ומפיל את עצמו מתחת גלגלי הרכבת.
קטע זה הוסף אחרי מות סטאלין. קטע קשה לקריאה.

בסמוך לסופה של העלילה, לאחר מסע ארוך, מגיעים משתתפי השיירה למקום הקבורה אנה-בית. להפתעתם הם נתקלים בגדר תיל. הם מקיפים את הגדר כדי למצוא פתח כניסה ומגיעים לתחנת ביקורת צבאית, המאוישת בידי חייל צעיר. לחרדתם, נאמר להם שהגישה לאנה-בית אסורה. החייל מטלפן למפקדו, לבדוק אם ניתן לחרוג מהנוהל. המפקד מגיע, אך למרות בקשותיהם ותחנוניהם והסבריהם, המפקד לא נעתר להם. היה ברור מיחסו אליהם שהוא נהנה להפעיל את סמכותו ולהראות עד כמה הוא חשוב.

גדר התיל מהווה הגנה על עיר מודרנית שבמרכזה משגר למשלוח טילים המשותף לאמריקאים ולסובייטים. יש גם תחנת חלל המאוישת בידי אסטרונאוט אמריקאי וקוסמונאוט רוסי. יום אחד מגיעים האסטרונאוטים לכוכב אחר, מרחק שנות אור מכדור הארץ, ובו תרבות מפותחת. תושבי הכוכב הזה חיים בשלום ובשלווה זה עם זה ואין אצלם מלחמות. הם מעוניינים ליצור קשר עם תושבי כדור הארץ, אך ברגע שהאמריקאים והרוסים שומעים על כך, נאסר על האסטרונאוטים לחזור. ועידה סודית בין האמריקאים והסובייטים החליטה על כך, כדי למנוע מגע עם ציוויליזציה אחרת השונה מהם כדי להבטיח שמאומה לא ישתנה על פני כדור הארץ.
כנראה זוהי ביקורתו של אייטמטוב על המשטר הרוסי ורמיזתו, העבה לדעתי, לסירובם של הסובייטים לקבל השפעות זרות, בעיקר מערביות, ולנסות לחסום כל דרך להכניסן, כדי שחס וחלילה שום דבר לא ישתנה.

תרגמו לעברית דינה מרקון ואמציה פורת. תרגום מצוין לדעתי.

אני ממליצה על הספר בכל לב.

» ביקורות נוספות של יהודית אפשטין
» ביקורות נוספות על והיום איננו כלה - ספריה לעם #408