ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בספטמבר, 2015
ע"י אפרתי
ע"י אפרתי
לאחר הסקירה הארוכה המשותפת על ספרי רות רנדל, יש ספרים שמבקשים סקירה נפרדת. ברור שהם לא מבקשים באנגלית בריטית וגם לא בעברית של הוצאת שלגי, אבל יש לי איזו מחוייבות רעיונית לחלץ אותם מערימת הספרים ולהעניק להם טיפול מיוחד.
בבית לונדוני אחד גרים גיבורי הספר. בקומת קרקע גרה חנות עתיקות (זו לא טעות, לחנות יש ישות משל עצמה והיא גיבורה ספרותית), בקומה שמעליה מתגוררת בעלת הבניין אינז פרי, בקומה השנייה בדירה אחת גרה לודמילה, שחקנית מובטלת לבושה בסמרטוטים תיאטרליים שמבטאים רוח חופשית, דמיון מפותח ואי כניעה למוסכמות, ובן זוגה פרדי פרפקט, יליד ברבדוס, בעל מזג נעים, נודניק מושלם, פנטזיונר מושלם, אבל בן זוג ראוי, אם כי גורם צרות שלא באשמתו.
בדירה השנייה שבקומה השנייה, מתגורר וילי קובט, בחור מאותגר שכלית, שבגלל יפי תוארו והקמצנות שבדיבורו, נחשב על ידי רבים כבחור פשוט, אבל לא כמי שגילו המנטאלי האמיתי הוא שמונה, במקרה הטוב. וילי מקיים את מאמר חז"ל סייג לחוכמה שתיקה, ובכך הוא עוזר לדימוי שלו, אבל גם נקלע לצרות, ומיד נרחיב בעניין.
בקומה האחרונה, כולל הגג, גר ג'רמי קוויק, ספק איש כספים, ספק איש מחשבים, ובכלל איש של ספקות, שמתבהרים חיש קל למגינת לבנו.
אינז פרי, בעלת החנות והבניין, היא אשה נעימה כבת חמישים, המתאבלת על נישואים קצרים מדי לבעל נפלא, שחקן לשעבר של סדרת משטרה, שכרע ומת בפתאומיות והשאיר לה נכס ראוי לשמו המאכלס את גיבורינו המתוארים לעיל. בחנות העתיקות מועסקת בחורה יפהפיה ממוצא הודי בשם זיינב, שהיא הנכס הצעיר והמושך ביותר בחנות העתיקות. לזיינב מספר מחזרים, שהיא מתמרנת ביניהם ומתמרנת אותם במיומנות ראוייה לציון. היא מקבלת מהם תכשיטים יקרי ערך, מוכרת להם סיפורים על אב קפדן שלא מרשה לה להתרועע עם גברים, ומוכרת את התכשיטים כדי לממן לבן זוגה, לילדיה ולאמה מכשירי חשמל יקרים, שוקולד גודייבה ושמפניה יוקרתית.
וילי קובט, דיירנו הלוקה בפיגור, עובד כעוזר שיפוצניק ומאוהב קשות בדודתו בקי, שהיא האפוטרופוסית שלו. בקי מתגוררת בדירה לא גדולה וסובלת ממחסור חמור במחזרים (בניגוד לזיינב המהממת), היא מארחת את וילי בימי ראשון ומבשלת עבורו ארוחות גדולות. אבל וילי לא מסתפק בזה. הוא רוצה לעבור לגור עם בקי, והתירוץ של דירה קטנה מפר את שלוות נפשו. מעסיקו השיפוצניק משדך בין וילי לבין אחותו שלו, ספרית נחמדה ולא חכמה, אבל בעלת אינטליגנציה תקינה. וילי נראה בעיניה בחור חלומות, גם יפה, גם עובד וגם אדיב ולא שתיין. הם יוצאים לקולנוע לסרט הרפתקאות על שוד של אוצר. בסוף הסרט מתברר לווילי כי שחקן אחד נורה ונותר משותק, ראסל קרואו נורה ומת וסנדרה בולוק פרשה לאיזה אי קיט והתלוננה כי האוצר נשאר במקום המחבוא.
וילי הנחוש משתמש במעט האינטליגנציה שבה ניחן ומוצא לא רחוק ממקום מגוריו בית נטוש שנראה דומה מאוד לבית בסרט ובחצר שלו, לדעתו טמון האוצר.
אך דא עקא, בסביבת ביתה של אינז פרי נרצחו חמש בחורות בחניקה, והמשטרה לא נשארת שוות נפש מול בחור שחופר בחצר בית, אינו יודע להסביר את מניעיו ועוד שומר על זכות השתיקה בחקירות. וילי מסתבך, מסבך את חייה של בקי דודתו ואת שאר יושבי הבניין. חוץ מהם מצטרפים לחגיגה נער מבריק ממשפחה הודית משכילה, המשרך את דרכו עם חבורת מפסידנים, אבל פותר את תעלומת הרצח.
רות רנדל מטפלת בגיבוריה בידיים אוהבות ומספרת את סיפורם המתוק-מריר בהומור דק ובהבנה עמוקה. מזמן לא קראתי סיפור שבו השכיל הסופר להתחפר במעמקי מוחו המוגבל של גיבורו ולתאר את אישיותו באופן כה רך ואמפתי. אי אפשר שלא לאהוב את גיבורי הספר המקסים הזה, למרות שבמהירה הופך הספר לרומן שיש בו רק קורטוב של מתח, ומכיוון שזהותו של הרוצח ידועה, אין לנו אלא להתענג על האופן שבו תסתיים הפרשה.
הספר יצא בהוצאת ידיעות אחרונות והוא מתורגם באופן מעורר כבוד. רק כשקוראים אותו מבינים עד כמה התרגום של הוצאת שלגי עושה עוול לרות רנדל. גם העובדה שהוא נכתב על ידה בשנת 2003, והוא מספריה המאוחרים, תורמת לרלבנטיות שלו.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אם רק על זה לא נסכים, שיהיה.
סגנון שלגי הוא תקיעת מילים גבוהות שלא לעניין בתחביר קלוקל ומשפטים מסורבלים עם שגיאות כתיב.
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
נו טוף, הבאת הוכחות. עדיין, לפעמים צורם לי בעין כיש ב' במקום דבל-וו.
מצד שני ומכל פרסקטיווה שהיא, לכתוב אוניוורסיטה כך זה לא קונסטרוטיווי בכלל. זה לא רק צורם בעין, זה מעוור. בלבלתני קמעה לגבי שלגי. חשבתי דווקא שמדובר בעברית קלוקלת ולא בעברית גבוהה. |
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
אפשר גם וגם. אני מעתיקה:
נטיות - רֶלֶבַנְטִית, רֶלֶבַנְטִים, רֶלֶבַנְטִיִים, רֶלֶבַנְטִיּוֹת, רֶלֶבַנְטִיֵי-
כתיב מלא - רֶלֶוַנְטִי, רֶלֶוַונְטִי, רֶלֶוַנְטִית, רֶלֶוַונְטִית, רֶלֶוַונְטִים, רֶלֶוַנְטִים, רֶלֶוַונְטִיִים, רֶלֶוַנְטִיִים, רֶלֶוַונְטִיּוֹת, רֶלֶוַנְטִיּוֹת, רֶלֶוַנְטִיֵי-, רֶלֶוַונְטִיֵי רֶלֶבַנְטִי - זכר קשור לנושא, שייך לעניין. רלוונטי או רלבנטי Posted by Eli Guy on Monday, November 23, 2009 Under: שאלה של סגנון היום נשאלתי בדוא"ל אם יש כלל גורף של האקדמיה ללשון העברית או כלל מוסמך אחר בעניין התעתוק לעברית של העיצור V בלע"ז, ולמשל רלוונטי-רלבנטי, פרספקטיווה-פרספקטיבה, אוניוורסיטה--אוניברסיטה, שוודיה-שבדיה. עניתי: עד כמה שידוע לי, אין כלל גורף, מכל מקום אני לא מצאתי כזה. בעבודתי לפני שנים לא מעטות בשביל הוצאת מאגנס, הנחתה אותי העורכת דאז, שבדרך כלל הקפידה ללא פשרות על כללי האקדמיה, להעדיף ככל האפשר את השימוש ב-וו', חוץ מכמה מקרים, והם: בסמיכות לאם קריאה וי"ו (שובניסטי), או בסיומת "--יבי" (קונסרוקטיבי), ובכמה מילים שבהן מקובל להשתמש בבי"ת, למשל אוניברסיטה. עד כאן ציטוטים ממילונים וכל אחד יעשה מה שלבו חפץ. |
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
מה פתאום רוטביילר, איזו קרועה את... התכוונתי למילה הלפני אחרונה בביקורת שלך.
היא-היא המילה הרלוונטית.
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
אוקי, לא נקלקל את הבדיחה.
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
שונרתי, אם תציקי לי אני אסע שוב לנורווגיה, ששונאת יהודים, אבל לא אגלה לך את מי היא
אוהבת.
אני לא יודעת לחקות עברית של שלגי, אבל היא משתמשת במילים גבוהות במקום שאין בהן צורך, הכל כזה רם, מנופנף, קיצוני. משפטים מסובכים, לא בהירים, בקיצור, לא טוף. תגידי, התכוונת לרוטביילר? וילי הוא וילי ולא בילי וג'רמי קוויק ולא קביק. |
|
(לפני 10 שנים)
כן, ברור היה לי שלא כולם.. רק שזה יצר לי בעייה אם תיאוריית הגורד שחקים :)
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
ואם הספר היה מבקש סקירה נפרדת בעברית של שלגי, איך זה היה נראה? כתבי נא והצחיקיני נא, בבקשה.
אני חושבת שזו הביקורת הראשונה שלך על ספר מתח שהזכירה לי דווקא אופרת סבון קצת מוטרפת. שמתי לב שהסוגיה של ב' או דבל-וו שוב רלוונטית. כשתתייחסי לאבחנתי הרלוונטית, שימי לב איזו מילה צבועה באדום. רמז: לא רלוונטית. |
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, אוקי. לא כולם גרים בבניין, חלק מהדמויות קשורות בקשר הדוק לדיירים.
|
|
(לפני 10 שנים)
הנאים השכנים בעינייך... ? סקירה יפה לכמות דמויות שמאכלסת גורד שחקים..
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, יעל!
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
המון דמויות ומעט מתח. נדמה לי שזה מאפיין של רות רנדל.
ביקורת מקסימה. קראתי כמו סיפור מותח. |
17 הקוראים שאהבו את הביקורת