ביקורת ספרותית על הקוראת בתחרה מאת בארי ברונוניה
ספר טוב

---

אוגוסט. חם. מפוזר. מבולגן. צריך עוד תירוצים?
זו צפירת הרגעה לא אוהבי ומוקירי זכרי. לא נעלמתי לשום מקום, פשוט קרסתי תחת עומס העבודה. לא נורא. בהתאם לנסיבות, את הסקירה הזאת אני אתחיל במיחזור, בגלל שהספר הזה שייך לז'אנר מסויים, ובמסגרת הזאת צריך לקרוא אותו. זה מה שכתבתי על הספר "מתכונים מכושפים" ובו כללתי גם אני מתכון מכושף.

הרכיבים:
* 1 משפחה עם מורשת משפחתית + כפית סבתא מוזרה
* 1 עיירה פרובינציאלית וקטנה
* חבילה שלמה של נידוי חברתי
* קורט הזנחה הורית
* שתי כפות אלימות במשפחה
* כוס אהבות נכזבות
* מלוא הטנא תיאורים מפורטים של מיני מאכלים מוזרים
* מאהב מתמיד. או שניים
* כוס גדושה שברירי לבבות
* אבקת קסם לפי הטעם

הוראות ההכנה:
מערבבים הכל, מקציפים לאור ירח, משנים מינונים לעת הצורך , ומקבלים: "שוקולד", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "אדונית התבלינים", או "מתכונים מכושפים". מבשלים על אש ציפיות נמוכה, ומאחסנים לעת הצורך. מגישים קר ביום קיצי לוהט או חם ביום חורפי סוער, ועוברים הלאה, לספר הבא.

===
אז ככה: משפחה עם מורשת משפחתית מוזרה - כן. בדיוק. עיירה פרובינצילית וקטנה, ובכן - הרבה יותר מזה. אין כאן סתם עיירה שמתאימה לציד מכשפות, אלא את העיירה בה"א הידיעה - סיילם. כן, זאת. העיירה האמריקאית שבה היה ציד מכשפות במאה השבע עשרה. הסיפור אינו קורה במאה השבע עשרה, אא בסוף המאה העשרים, ואינו סיפור היסטורי. אבל חלק מהרקע שלו הוא סיורי התיירים בעיירה המתוקשרת. הם גם חלק מהעלילה. אז גם הסעיף הזה נמצא. הנידוי החברתי - קיים. אם כי בצורה שונה מבז'אנר הרגיל. אבל טאונר המספרת מצטיירת בעיירה כ"משוגעת", וזה מה שחשוב. הזנחה הורית - בוודאי. מיי, אמה של טאונר נמצאת בשטח, אבל לא תמיד. חלק מהזמן ישנה הזנחה. בעיקר בסיפורי העבר. אלימות במשפחה? לא שתי כפות. שתי כוסות מלאות וגדושו. קיים בהחלט. אהבות נכזבות -יש, גם מאהב מתמיד, אם כי סעיף המאכלים המוזרים לוקה בחסר. זהו ספר נטול שיקויים בעליל. ובכן, עבדו יפה לפי המתכון הנדרש.

יש עוד דברים בעסק, כמו דמויות מוזרות, מספרת חסרת אמינות שמהתלת בקורא, תעלומה ובלש. ובכך יוצא הספר מגדר המתכון שרקחתי קודם, ונכנס אולי לסוגה אחרת, הלא היא ספרות הבלשים. טאונר, בת שלושים ומשהו המחלימה מניתוח כריתת רחם, חוזרת אלפי קילומטרים מקליפורניה, בגלל שהדודה הזקנה שלה, ואישה נוספת בעיירה נעלמו. טאונר מנסה לפתור את התעלומה, ובמקביל לפתור את בעיות העבר ממנו ברחה, את תווית המשוגעת שדבקה בה, ועוד. יש גם בלש, והם מתאהבים. ואיכשהו, למרות הקלישאתיות של הסוגות, ולמרות הכניסה לכל המתכונים המוכרים, נראה שהספר הזה עובד טוב יותר. אולי בגלל שאין בו מחוות רומנטיות לכישוף, ואולי בגלל דברים אחרים. לא הצלחתי לשים את האצבע, וגם היה חם מדי מכדי לחקור ולנתח. אבל אהבתי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הקוראת בתחרה