“כמו רבים מאיתנו, גם אני פחות בררנית בחומר הקריאה שלי כרגע.
הספריה סגורה, לרבים מאיתנו אין תעסוקה, קוראים מכל הבא ליד. עם הרבה אלכוג'ל על היד, כמובן, ובכל זאת.

רק שלי אין סיבה אמיתית, כי אני כן עובדת.
ועם חמישה ילדים בבית - יהיה יותר מדוייק להגיד שאני מנסה לעבוד, עובדת בין לבין ובשעות לא שגרתיות, וזמן לקריאה נשאר רק בשבת שאז אין עבודה, אבל יש ילדים.
בקיצור, עוד לא נגמר לי חומר הקריאה האיכותי בבית, ולא היתה לי סיבה לקחת מכל הבא ליד, מה גם שלא קנינו אלכוג'ל בכלל, אבל קורונה וזה, וקיבלנו משלוח של ספרים - בעיקר לילדים, והתחושה שצריך לנצל מה שיש ושזה הזמן לקרוא ספרים מזדמנים כמו זה - הכריעו.

רציתי להגיד שזה ספר מסוג הספרים שאני לא קוראת בדרך כלל, ואז ניסיתי לנסח לעצמי מהו סוג הספרים האלה, שאני לא קוראת בדרך כלל.
ובכן, רומנים שעושים רושם נוסחתי ושלא קיבלתי עליהם המלצות ספציפיות. נראה לי שזו ההגדרה.
וזה קצת מוזר בעצם, כי אני הרבה פחות בררנית כשמדובר בפנטזיה או במתח.
אולי בגלל שבז'אנרים האלה אין לי ציפיות גבוהות, אני רוצה אסקפיזם ובידור שהם מספקים לי כי הם כל כך חורגים מהמציאות היומיומית שלי (אגב, זו גם הסיבה שאני פחות מחבבת ספרי מתח ופנטזיה ישראלים).
מרומנים אני מצפה ליותר מזה, ומה שנדמה לי כמו כתוב ע"פ נוסחה, מניפולטיבי, סוחט דמעות וכן הלאה - אני משתדלת להימנע.
בכל אופן, קורונה, כאמור, אז קראתי.
ונהנתי.
אולי בגלל שיש בספר הזה אלמנטים של ספר בלש: אחד הגיבורים המרכזיים הוא שוטר, שתי נשים נעלמות, חשד לרצח...
אבל ההפתעות האמיתיות שהספר מייצר לא נמצאות במרכיבים האלו אלא בנפשה המסוכסכת של הגיבורה, ולהרחיב יותר מזה יהיה ספוילר.
וכן, יש בו מרכיבים של רומן נוסחתי, הוא לא יטלטל אתכם, לא יוציא אתכם מאזור הנוחות, לא יישאר אתכם הרבה אחרי הקריאה.
אבל קורונה והכל... והוא בסך הכל עשה את העבודה.
מה עוד אפשר לבקש בימים טרופים אלה(*).


(*)גם אתם מרגישים שזה מוזר שאפשר להשתמש בביטוי "ימים טרופים אלה" בלי טיפת אירוניה?”

“אוגוסט. חם. מפוזר. מבולגן. צריך עוד תירוצים?
זו צפירת הרגעה לא אוהבי ומוקירי זכרי. לא נעלמתי לשום מקום, פשוט קרסתי תחת עומס העבודה. לא נורא. בהתאם לנסיבות, את הסקירה הזאת אני אתחיל במיחזור, בגלל שהספר הזה שייך לז'אנר מסויים, ובמסגרת הזאת צריך לקרוא אותו. זה מה שכתבתי על הספר "מתכונים מכושפים" ובו כללתי גם אני מתכון מכושף.

הרכיבים:
* 1 משפחה עם מורשת משפחתית + כפית סבתא מוזרה
* 1 עיירה פרובינציאלית וקטנה
* חבילה שלמה של נידוי חברתי
* קורט הזנחה הורית
* שתי כפות אלימות במשפחה
* כוס אהבות נכזבות
* מלוא הטנא תיאורים מפורטים של מיני מאכלים מוזרים
* מאהב מתמיד. או שניים
* כוס גדושה שברירי לבבות
* אבקת קסם לפי הטעם

הוראות ההכנה:
מערבבים הכל, מקציפים לאור ירח, משנים מינונים לעת הצורך , ומקבלים: "שוקולד", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "אדונית התבלינים", או "מתכונים מכושפים". מבשלים על אש ציפיות נמוכה, ומאחסנים לעת הצורך. מגישים קר ביום קיצי לוהט או חם ביום חורפי סוער, ועוברים הלאה, לספר הבא.

===
אז ככה: משפחה עם מורשת משפחתית מוזרה - כן. בדיוק. עיירה פרובינצילית וקטנה, ובכן - הרבה יותר מזה. אין כאן סתם עיירה שמתאימה לציד מכשפות, אלא את העיירה בה"א הידיעה - סיילם. כן, זאת. העיירה האמריקאית שבה היה ציד מכשפות במאה השבע עשרה. הסיפור אינו קורה במאה השבע עשרה, אא בסוף המאה העשרים, ואינו סיפור היסטורי. אבל חלק מהרקע שלו הוא סיורי התיירים בעיירה המתוקשרת. הם גם חלק מהעלילה. אז גם הסעיף הזה נמצא. הנידוי החברתי - קיים. אם כי בצורה שונה מבז'אנר הרגיל. אבל טאונר המספרת מצטיירת בעיירה כ"משוגעת", וזה מה שחשוב. הזנחה הורית - בוודאי. מיי, אמה של טאונר נמצאת בשטח, אבל לא תמיד. חלק מהזמן ישנה הזנחה. בעיקר בסיפורי העבר. אלימות במשפחה? לא שתי כפות. שתי כוסות מלאות וגדושו. קיים בהחלט. אהבות נכזבות -יש, גם מאהב מתמיד, אם כי סעיף המאכלים המוזרים לוקה בחסר. זהו ספר נטול שיקויים בעליל. ובכן, עבדו יפה לפי המתכון הנדרש.

יש עוד דברים בעסק, כמו דמויות מוזרות, מספרת חסרת אמינות שמהתלת בקורא, תעלומה ובלש. ובכך יוצא הספר מגדר המתכון שרקחתי קודם, ונכנס אולי לסוגה אחרת, הלא היא ספרות הבלשים. טאונר, בת שלושים ומשהו המחלימה מניתוח כריתת רחם, חוזרת אלפי קילומטרים מקליפורניה, בגלל שהדודה הזקנה שלה, ואישה נוספת בעיירה נעלמו. טאונר מנסה לפתור את התעלומה, ובמקביל לפתור את בעיות העבר ממנו ברחה, את תווית המשוגעת שדבקה בה, ועוד. יש גם בלש, והם מתאהבים. ואיכשהו, למרות הקלישאתיות של הסוגות, ולמרות הכניסה לכל המתכונים המוכרים, נראה שהספר הזה עובד טוב יותר. אולי בגלל שאין בו מחוות רומנטיות לכישוף, ואולי בגלל דברים אחרים. לא הצלחתי לשים את האצבע, וגם היה חם מדי מכדי לחקור ולנתח. אבל אהבתי.”

“הספר כתוב בצורה שגורמת לי להרגיש שאני חלק מהעלילה,
והתיאורים הם בין התיאורים היותר נפלאים שקראתי.
קשה מאוד להניח את הספר מהידיים, למרות ש"העניינים" מתחילים בערך בעמוד 130, הדמויות כל כך מרתקות שפשוט קראתי בשקיקה, מהסיבה הפשוטה שזה היה כמו בלוג מרתק של אשה שהייתי שמחה להכיר במציאות. חשוב לי לציין שאם אתם מחפשים פנטזיה, חפשו במקום אחר. פנטזיה זה מעולה, אבל אין באמת feel של פנטזיה בספר. לא שזה רע לספר (או טוב).
בספר יש הכל מהכל, נעדרים, מכשפות, כת, משטרה, אהבה. מבחינתי הוא מספק את הסחורה וסחט ממני המון רגשות. מומלץ בחום”

“רומן רמת פסיכולוגי על רקע העיירה האמריקאית סיילם, בה שרפו מכשפות בעבר. בספר הזה יש קצת מהכל: מכשפות זקנות, היעלמות, שוטרים ובלשים, משפחה לא מתפקדת, צדקנים וחברי כת ואישה אחת שבורחת מהעבר שלה. לצערי למרות הפוטנציאל הרב שיש לספר הוא אינו מספק את הסחורה. העלילה לא ברורה ולא מושכת. הדמויות שטוחות והכתיבה לא גורמת לקורא להרגיש שהוא חלק מהעלילה. עורך קשוח ומחקר עמוק יותר דרושים לספר הזה,וחבל.”