ביקורת ספרותית על והמלך לא ידעה - רומנים תנ"כיים #5 מאת חוה עציוני-הלוי
ספר מעולה

---

וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ".

איזה עונג צרוף של ספר... רוויתי אותו בצימאון תחת כמה שעות ירח.

מסוקרנת אני לדעת, אם דוד המלך היה חיי בארצנו בשבוע הקודם, כאשר הטמפרטורה נשקה ל-40 מעלות צלזיוס, גם היה מבקש נַעֲרָה בְתוּלָה שתשכב בחיקו ותגרום להעלאת טמפרטורת גופו? 

אבישג נולדה וגדלה אצל אם חד הורית, בכפר שונם, ומכאן שמה אבישג השונמית.

כאשר נולדה אבישג ליבו של אביה נדם, והאם נותרה ללא מקור פרנסה. לאור הנסיבות ובחוסר ברירה, האם הפכה את ביתה לבית מלון לעוברי אורח כמקור מחיה.

באחד הימים ובשליחות אנשי דוד המלך, יואב ואנשיו הגיעו לבית המלון בשונם, וביקשו לקחת עימם את אבישג הבתולה, שתשכב בחיקו של המלך שיחם לו.

אבישג מתוארת כיפיפייה עמוד 16: "עיניה זהרו באור בין הערביים כאבני חן נדירות וצבען נדמה כנוטה לסגול. ריסיה היו הארוכים והכהים ביותר שראה מימיו, וכאשר השפילה את עיניה, נראו כנוצרים סודות אפלים. אפה היה ישר ועדין, עור פניה לבן ובלחייה הוורדות כמו פרחה שושנת העמקים....."

לא היה קל ליואב לשלוף את אבישג, מזרועותיה החובקות של האם האלמנה שנותרה לבדה, ועל אחת כמה וכמה שליבה של אבישג נתון היה לשפט בן עדלי.

בלית ברירה ולאחר מספר להטוטים מצידו של יואב, אבישג קיבלה את המשימה, ומילאה אותה על הצד הטוב ביותר.

אבישג התייחסה לדוד המלך כאל קשיש, סעדה ודאגה לבריאותו, כשהיעד הוא: "הארכת חיי המלך".

כל מה שדוד ביקש לעצמו ציטוט עמוד 60: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל-תעזבני." דוד ידע שאדוני לא ישיב לו את אונו באותו לילה, אך קיווה שתפילתו בכל זאת נשמעה במרומים, וכוחו ישוב אליו בלילה אחד. האומנם? התשובה ב...

בד בבד עם חיי היום יום בארמון המלך, אבישג מצאה עצמה, ברשת תככים ומאבקי ירושה, על הכתר בין שני בניו: אדוניהו בנה של חגית ושלמה בנה של בת שבע.

אדוניהו, לא בחל בשום נתיב, ולוא רק שכתר המלך יונח על ראשו, ומאידך גיסא, חגית האם הושיטה לו סיוע וקיבצה מסביבו קהל תומכים.

בניגוד לאדוניהו, שלמה כיבד את אביו ושמר על פאסון. לעומת זאת, האם-בת שבע לא היססה למשוך בחוטים, כדי שדוד יניח את כתר המלוכה על ראשו של שלמה-בנה, כפי שהובטח לה, כאשר דוד אסף אותה לביתו אחרי נפילתו של אוריה החיתי בקרב.

דוד הבטיח לבת שבע את הכתר לשלמה בנם המשותף, ציטוט עמוד 178: "חי אדוני אשר פדה את נפשי מכל צרה כי כאשר נשבעתי לך... לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי כן אעשה היום הזה."

ההודעה הרשמית על מותו של דוד המלך נמסרה על ידי שלמה המלך, עמוד 195: "אבי, דוד בן-ישי הלך בדרך כל הארץ, והוא בן שבעים שנה. תהי נפשו צרורה בצרור החיים."

זעקות השבר לא איחרו להישמע מהקהל, ושלמה הוסיף וירד מהבמה ממרר בבכי שקהל רב מסביבו ביקש לנחמו... עמוד 196:
נר אדני נשמת אדם.
חיי אבי כובו, אבל נר מורשתו יוסיף להאיר את דרכנו,
וזכרו לא יימחה מעם ישראל עד עולם."

בספור המקסים הזה, הסופרת אוספת את הקורא למסע בתוך תקופה מקראית, הכוללת את ימיו האחרונים של דוד המלך, ותחילת המלוכה של שלמה המלך.

לסיפור הצטרפו סצנות נוספות מחיי הארמון כגון: מזימתו של דוד ושילוחו של אוריה החיתי למשימה, שידע שלא יחזור ממנה, המעשה הנפשע של אמנון בתמר אחותו, בגידות, חילוקי דעות ושסעים בעם, רוע לב, רצח, קנאה, עושר, תשוקה, מעשי מרמה, צרכים אנושיים, ומה לא?

כל הארמון הונח על פלטת גחלים לוחשות, כשבניהם אבישג השונמית, שמצליחה בסיוע חושיה, לשונה ומוחה החדים כתער, לשחות בתוך הסערה הגועשת, להפוך לאשת סודו של דוד המלך, ולהתחבב על בנו הנסיך אליפלט שלימים הפך לבעלה.

הפרק האחרון הוקדש למשפט שלמה: "שתיים נשים זנות". זהו פרק שסוגר מעגל גם עם שפרה, שהייתה שפחתו של אליפלט ובתו של יואב, ומאידך פותח צוהר לספר נוסף, על תקופת המלוכה של שלמה המלך שנודע בחוכמתו הרבה.

קל להתחבר לאבישג, מפני שהיא ייצגה את הנשים של ימינו, שמשכילות לעמוד על זכותן וקביעת גורלן.

הסיפור הזה מגלם בתוכו רומן היסטורי תנכי, פרובוקטיבי, דמיוני, עלילתי שכתוב בשפה מודרנית, בתיבול מילים מקראיות, ודמויות מרתקות ומגוונות, עד כדי כך שלא ניתן להניחו מהיד.

יש לי חיבה לסיפורי המקרא, אני מאוהבת בסופרת חוה עציוני-הלוי, שמטיבה בכל ספר, להדק את המציאות התנכי"ת לתוך עולם עכשווי כקוסמת.

פנינה של ספר!

מומלץ בחום!

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על והמלך לא ידעה - רומנים תנ"כיים #5