ביקורת ספרותית על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר בסדר

---

כשאני מבקרת בקניון אני לא יכולה שלא להכנס לחנות ספרים. נכנסתי לחנות וראיתי את הכריכה הקודרת שלא יכולה שלא למשוך את רוב אוהבי הפנטזיה. קראתי את התקציר ומיד נדלקתי: כיתת לילה מסתורית, עושים שם קסמים בטח... בתמימותי קניתי את הספר וגם את השני! דחיתי את הקריאה שלו כל הזמן, אמרו לי שזה ספר מדהים, איך אפשר שלא לאהוב אותו. כשהתחלתי לקרא השתעממתי. אמרתי לעצמי: זאת פשוט ההתחלה, כנראה שבעוד כמה פרקים זה ישתנה. הגיעתי לעמוד 100 קראתי סדרה שלמה בת 4 ספרים. אח"כ המשכתי לעמ' 200 וקראתי עוד סדרה, 3 ספרים. החלטתי: אני כבר לא בכיתה ג', אני יכולה לסיים ספר קצת משעמם, הסוף תמיד הכי מותח. בסוף גיליתי שהסוף מותח בערך כמו להסתכל שעות על זבוב.

*זהירות ספוילרים*

אז מה לא אהבתי בספר:
אלי- דמות כלכך רדודה שאני בקושי זוכרת את השם שלה.היא מאוד קיצונית,כאילו שקימריה הפכה אותה בדרך קסם מהמכשפה הרעה לפיה הטובה שמגשימה משאלות בעוד שבספר עצמו אין בכלל קסם. כלום, אפילו לא הכישוף האפל שציפיתי שיהיה בכיתת הלילה, שצריך להתיר! היא מתאהבת בכל בן שני שהיא רואה ומתנשקת עם כל מי שנראה לה נחמד. זה די... דוחה זאת מילה עדינה.

קרטר- שלום לכולם, אני קרטר, אני חכם אז אל תנסו לדבר איתי אבל אני אגלה לחברה שלי את כל הסודות שבעולם!
הוא מתחנף לכל המורים ולא מדבר עם אף אחד ואז מתלונן שהוא כזה עצוב ובודד ואומלל. קצת עומק! אנשים לא כאלה קיצוניים. הכי הפריע לי שהוא מגלה לאלי את סודות כיתת הלילה:

"מהי כיתת הלילה?"
"לא יכול להגיד, יענישו אותי. טוב, בסדר, כיתת הלילה היא..." וכל ההסבר המפרך שהורס את מעט התקווה שתליתי בספר הזה.
איך אדם יכול לשנות את דעתו כלכך מהר? זה גם חוזר עם אלי, אני אוהבת אותו ואז אותו ואז אותו. סליחה, בדרך כלל אני נשארת בדעה שלי.

ג'ו- היא המלאכית הבלונדינית שכולם אוהבים אבל היא עמוקה כמו בריכת פעוטות, מנת המשכל שלה היא כמו של סולייה והיא שווה בערך כמו מטבע של עשר אגורות. אבל פתאום, היא הופכת לשיכורה משוגעת שיושבת על הגג ואז כשהיא נופלת אז היא החברה הכי טובה של לא-זוכרת-איך-קוראים-לה-מאוהבת-בסילבן-ושונאת-את-אלי. היא חושבת שאלי דחפה אותה מהגג וכל שאר השטויות שאפשר למצא. ואז היא בוכה ומצטערת וחוזרת להיות המלאכית הבלונדית ללא התקפים. מיותר לחלוטין.

רייצ'ל- יודעת הכל על כולם, מתחברת לאלי אחרי שהן נפגשו במקרה במסדרון. עוד דמות תקועה ומיותרת.

ג'ולס- מלכת העולם, לק וורוד בציפורניים, סנדלים מנצנצים וכו' וכו'. החונכת הגדולה שקובעת בשביל כולם.

נתניאל- מי זה בכלל? מאיפה הוא בא? למה הוא צריך בית ישן שנמצא באמצע שומקום? מ י ו ת ר ! ! ! אפשר היה למצא רעיון יותר טוב.

גייב- החבר המושלם של ג'ו רוצח שנמלט. לא אכפת לנו העיקר שיהיו יותר פוליטיקאים מעצבנים.


המקרים שלא אהבתי:

הנשף- כולם מתים ונשרפים אבל למי אכפת העיקר שהבניין והמנהלת היקרה שלו יישארו שלמים ונקיים וללא דופי. הבחור הכי חמוד בשכבה 'מטריד בנות' אבל זה לא נורא תמיד יש עוד והעיקר שהוא יישאר בכחתת הלילה.

סוף הספר- עוד שירפה, תלמידים גוססים, לא נורא! אלי במיטת החולים, יוצאת, מתנשקת עם קרטר ופתאום מוסיפים אותה לכיתת הלילה שבוע אחרי שהיא הגיעה לפנמייה. שוב, עלילה לא צפויה על הצד הלא טוב של המילה.

כיתת הלילה- לילה זה מיסתורין. לילה זה כישוף. לילה זה לא פוליטיקאים שרודפים אחרי שועלים כשכולם ישנים ! ! ! סיימתי את קריאת הספר לפני כחודשיים ועדיין לא הבנתי מה כלכך מסתורי בכיתת הלילה(שכבר אמרתי שלא קשורה ללילה) כשהם לומדים פוליטיקה. אפשר ללכת ללמוד את אותו הנושא באוניברסיטה בלי לשלם שעות שינה על זה.

בקיצור, בלשים הם לא סופרים למרות שסופרים יכולים להיות בלשים (אומרת זאת בתור סופרת)

» ביקורות נוספות של לולון
» ביקורות נוספות על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1