ביקורת ספרותית על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03 מאת לי צ'יילד

---

מכירים את זה ששבעים אחוז מהנהגים חושבים שהם טובים יותר מהנהג הממוצע? מכירים את זה שרואים סרט, ובאמצע יש סצנות מעצבנות ולא ברורות, כאלה שאתם לא מבינים מה באמת קורה בהם, ומרגישים מבולבלים נורא בגלל זה? מכירים את זה שפתאום אתם מבינים שזו היתה בדיוק המטרה של יוצר הסרט? שזה לא טעות בצילום או בעריכה, אלא מניפולציה רגשית שנועדה להביא אתכם למקום רגשי מוטרד ומבולבל? מכירים את זה שאתם קוראים ספרי מתח בלשיים וגאים בזה שפיענחתם את התעלומה לפני הבלש? מכירים את זה שרק אחרי קריאת ביקורות של אחרים אתם מבינים שאתם לא היחידים? ושאולי זו גם מניפולציה שנבחרה מראש. רק כדי לתת לכם את התחושה החכמה, וזה מה שיגרום לכם בעצם לאהוב את הספר?

זה ידוע שלכותבי ספרי המתח הבלשיים יש סוד מקצועי כמוס. איכותך ככותב אינה נמדדת באופי המזהיר של דמות הלש שיצרת, ולא בדרך הבנייה של העלילה וברמת האמינות שלה. כל אלה חשובים, כמובן. אבל איכות הכותב נמדדת לפי הדרך שבה הןא משכיל לטמון פירורי לחם בדרכו של הקורא העוקב אחרי הבלש. המיומנות הזאת היא מסובכת וקשה ללמידה, משום שצריך שהקורא יקדים את הבלש רק בקצת. כך הוא ירגיש את עצמו חכם יותר מהממוצע, אבל גם יישאר במתח לאורך כל הספר. זה קסם של ממש, היכולת לבצע את זה, להשאיר את העלילה אמינה, ולא לייצר קטעי טקסט מופרכים שמנסים להסביר כיצד הבלש קיבל את המידע המכריע, בלי לגלות אותו לקורא.

לי צ'יילד הוא אמן מותחנים. זה ידוע וברור. הכתיבה שלו נהדרת, והוא מכיר את הסודות המקצועיים הנדרשים. כלומר, זה המצב כיום. לקח לו זמן ללמוד אותם, ועל זה מעיד הספר הזה, שהוא שלישי בסדרה. את הסוד המכריע מגלים במרחק גדול כל כך מסוף הספר, שזה מביך. העלילה סבירה, אם כי הבסיס שלה, מלחמת וייטנאם, כבר נשחק קשות. וגם הרעיון שבבסיס הפיענוח כבר הופיע פעמיים או שלוש או שבע מאות בספרים קודמים. קודמים כמו שרלוק הולמס, למשל.

לא רק צ'יילד נמצא כאן בפאזה מוקדמת. גם ריצ'ר. הוא לא הומלס חסר עבודה באידיאולוגיה, אלא חופר בריכות. למעשה במהלך הספר האידיאולגיה ההומלסית רק מתחילה להתגבש, כאשר צירוף מעניין של פרטי עלילה וחלקים מעברו מתלכדים יחד לכדי בעלות אמיתית על בית פרטי משלו. זה מבהיל את ריצ'ר כל כך, עד שהוא מתחיל לארגן מערכת רעיונות שתתמוך בהמנעות. מטעמים כלכליים כמובן. ובכן, ריצ'ר פוגש בלש פרטי שמחפש אותו. ואז הבלש מת, וריצ'ר מחפש את מי ששכר את הבלש, ומגלה עוד אנשים מתים בדרך, עוד תעלומה שקשורה בוויטנאם, והוא נחלץ לעבודה, ומציל את כולם. אם כי את עצמו רק בקושי.

ספר פסדר כזה. לקרוא רק אם זה הצ'יילד האחרון שטרם קראתם. וגם אז להתעלם מכריכת הפוטושופ המזעזע שמזכירה מותחן שפורסם קודם בהמשכים בעיתון חרדי, ולהשתדל לא לשים לב להעדר העריכה הלשונית ולהגהה שאינה קיימת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מוקש קטלני - ג'ק ריצ'ר #03