אוי, איזו אינקוויזיציה נפלאה!... נו, באמת... הולך מישהו וכותב רומן כאילו היסטורי. לא מדייק בעובדות אבל מצליח לכתוב ספר של 650 עמודים. ואחר כך הקוראים כבר מסיקים מסקנות כאילו הכל אמת צרופה ומניחים שהאיש עשה מחקר מעמיק ושהוא יודע על מה הוא כותב... חבל. אז העובדה ההיסטורית היא שלא הייתה חובה ליהודים לענוד טלאי צהוב אז ולא מהם קיבלו הנאצים את הרעיון. הייתה חובה לענוד טלאי עגול אדום, וכובע חרוטי, ורק אחר כך עיגול צהוב. והשמות של הגיבורים אינם יהודיים. אבל למי חשובים הפרטים?... ואגב - האינקוויזיציה מעולם לא הפסידה. בטח לא למי שכבר היה בידיה והחל להישפט בפניה. אבל למה לקלקל את הסיפור? וברצלונה אכן עמדה בפני פשיטת רגל, אבל היו הרבה סיבות ולא רק שערי חליפין של מטבע הזהב. ועוד, ועוד... אז כמו שאתם מבינים - למרות שקראתי את הספר עד העמוד האחרון, מאד לא אהבתי אותו. גם בגלל שהוא בחלקו כתוב כסיפור לבני הנעורים וחלקו כסיפור אכזרי לאנשים מבוגרים. גם כי הוא לוקה באי דיוקים היסטוריים קיצוניים, גם כי הוא מטעה את אלו שמגיעים לבקר בברצלונה בימים אלו... ואולי בעיקר בגלל שאני חובב רומנים היסטוריים וכשאני משווה את "עמודי תבל" לספר הזה אז ההשוואה יוצאת מגוחכת. אולי בגלל שאחרי סיפורי ברצלונה הטובים ("צלה של הרוח למשל") אני מאד אוהב. אז בכל קנה מידה - אין מה להשוות את הספר הזה לאיזה שהוא ספר ברמה.
אבל בכל זאת, 650 עמודים...














![אנשים טובים [מהדורת 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986781.jpg)


