ביקורת ספרותית על מאנו, היא קראה לו מאת אהרן שי
ספר טוב

---

נשים אהבה ומלחמה

אמא שלי תמיד הייתה גאה בעובדה שהייתה חיילת בצבא הבריטי. העניין הזה קיבל לעתים תפנית מעניינת, ולא צפויה.

כשאבא שלי ואני, ( כול אחד לחוד, או יחד ) היינו מרגיזים את אמא שלי, היא הייתה מטיחה בנו את משפט המחץ שלה, אם הייתי יודעת איזו משפחה תהייה לי, הייתי הולכת אחרי אהוב לבי, החייל האנגלי שרצה אותי.

לרוב שתקנו ולא ענינו, קצת ממבוכה, הרבה מרחמים, ומעט מרגש אשמה.

אבל בלבי, תמיד התרוצצו מחשבות, לגבי הסיבות האמתיות שלונדון לא חיכתה לאמא שלי ?

האם יתכן שאמא שלי האהבה את החייל האנגלי אהבה אמיתית, והוא נטש אותה לאנחות ודמעות. דמיינתי את אמי עומדת ברציף נמל חיפה, מנופפת בידה במטפחת לבנה, לאהובה השט לאנגליה, שלבטח הבטיח להזמין אותה, עוד מעט. בקטע הזה ממש ריחמתי על אימי והרגשתי כלפיה חמלה.

יש ימים שחשבתי שאמי רצתה שנאמין כי היא הייתה באמת נחשקת, למרות העובדה שהייתה רחוקה מלהיות יפה, כנמוכת קומה, גינגית סוערת, סמוקת פנים, ומלאת נמשים. מהסיבות האלה, חשבתי שלבטח בדתה רומן מהסרטים, בכדי לייצר מניפולציה רגשית נגדי ונגד אבי.

לפעמים חשבתי שאמא שלי באמת הרגישה נאהבת, מגיע לה, ולך תדע מה באמת קרה במדבר, בתקופת המלחמה, בה נשים וגברים היו רחוקים מהבית ...רציתי להאמין שלאמא שלי הייתה אהבת חיים, כמו פרח מדברי שרווה גשם נדיר וחד פעמי.

מעולם לא שאלתי את אמי מה באמת הייה בינה ובין החייל האנגלי ? הסיפור הזה נותר סוד משפחתי, שאבי ואמי הורידו לקבר לאחר מותם, עובדה שהותירה בי תחושת החמצה, לדברים שמעולם לא נאמרו ביני להורי.

הסיפור של אמי והחייל האנגלי, גורם לי משיכה לסיפורי אהבה של צעירות ישראלית לחיילים זרים, על רקע תקופת המנדט הבריטי ומלחמת העולם השנייה. באמצעותם אני מחפש תשובה אפשרית לחידה הלא פתורה במשפחתי, על אהבה חוצה גבולות במלחמה.

הספר שלנו מתחיל במכתבים מסתוריים שנחשפו באקראי. אם ובת אלמוניים מלונדון, התכתבו עם האב, עמנואל אדיג'ס שנטש אותם וחיי בירושלים. " הרבה שנים חיפשתי אותך, אף על פי שלא היה אכפת לי אם אתה חיי או מת ..." ( עמוד - 9 ), משפט תמוה, פותח את חליפת המכתבים, מהווה תחילתה של תעלומה חוצה תקופות ומקומות.

המלחמה מערערת מציאות חיים, מתירה קשרים קודמים, גורמת לאנשים למצוא אהבות חדשות, כנחמה לתקופה אבודה. עמנואל אדיג'ס, החייל היהודי הפשיסטי נטש את משפחתו, ועברו, והתגלגל לירושלים, שם מצא אישה בוגרת, בת עמי ואת רות הצעירה כמאהבת המשלימה משולש רומנטי.

העלילה מסופרת על ידי היסטוריון יליד ירושלים, המצוי בפרשת דרכים, הוא עומד לסיים דוקטורט באוקספורד, מרצה זוטר שאולי יקבל קביעות, וחייו יקבלו משמעות. איש בודד המפיג את בדידותו, בלילות של ניכור עם הסטודנטיות שלו. במפתיע הוא פוגש ברות הצעירה ומתאהב.

עולמו של ההיסטוריון מתערער בפגישתו האקראית עם אלמנת עמנואל ברגעיה האחרונים, ועם רות אותה פגש בדירת הגוססת. כעת הוא יוצא למסע אישי, אחרי עברו של עמנואל, באמצעות מסמכים מסתוריים, אותם הוא מצא בדירת האלמנה. מסע אל תמונת הנגטיב של עולמו המעורער שלו. הוא מבקש ללבוש את דמותו של עמנואל הפשיסט, כשיכפול והיפוך כיוון ההיסטוריה, " מעתה עתיד יהיה עבר " ( עמוד - 118 ). האם מסעו יביא לו גאולה, או אבדון ?

אהרון ישי, היסטוריון, משחזר את מראות ירושלים, וצלילי שפת הלדינו היפה. הוא משלב אל תוך הרומן תובנות היסטוריות ותרבותית. כמו הרעיון שתפיסה אימפריאלית המבקשת כיבושים, היא אותה תפיסה המניע גברים לכיבושי נשים. רות אהבה להיות נכבשת על ידי הלוחם הפשיסטי שלה, שעבר, מחזית לחזית, מחבש, לספרד, וליוון, כספן רומאי על פני " המארה נוסטרום " ( הים התיכון הרומאי ). ההיסטוריון מבקש לתופס את מקומו של עמנואל ולכבוש את רות : " היינו אויבים, התגוששנו, נאבקנו, והרי כול אחד רצה לצאת מן הזירה מנצח, " ... ( עמוד - 142 ).

את הספר מצאתי בספרייה של תחנת אוטובוס ( יש כאלה בכפר סבא ), ספרים שבעליהם, ספריות, או בודדים מבקשים להיפטר מהם. זאת תמיד הזדמנות עבורי, לנסות ספר לא ידוע, ספר לא צפוי, כמסע לדרך צדדית, שלא ידוע מה היא צופנת בחובה. הספר הזה היה עבורי הפתעה מושלמת, לכתיבה יפה ולא שגרתית, ולהכרת סופר הרחוק מהזרם המרכזי, שהזכיר לי סיפור אהבה נישכח במשפחתי, שאותו ניסיתי לברוא מחדש כהיסטוריה חלופית, ממש כמו גיבור הספר.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מאנו, היא קראה לו