ביקורת ספרותית על איפה מינה מאת מישקה בן-דוד
ספר לא משהו

---

האם , מינה, נפטרה. האב חולה בדמנציה.
לגיבורנו, מרצה בכיר באוניברסיטה, בן 60, זאת הזדמנות לחשבון נפש.
במקביל מתפתח סיפור נוסף, שאיני רוצה לקלקל לקוראים הפוטנציאלים, אשר עלילתו מתחברת עם סיפורו של הגיבור.
הכותב מייחס לעצמו, ספר מוצלח אחד בעבר,וחוסר יכולת ליצור עכשיו.
אכן זאת הבעיה.
החלק הזה בספר הוא בעצם מסה פילוסופית על החיים, הקשר עם נשים (כתוב בצורה מפורשת ומפורטת מאוד), מהו המוות ועוד ועוד נושאים המטרידים אותו.
ועם זאת, אין כאן סיפור אלא כתיבה חצי פילוסופית. עד לסוף הגואל (את מי?).
הכריכה האחורית מציינת כי הספר "מלא תובנות" וזה נכון. אבל הוא חסר עלילה, דמויות מפותחות שקורה להם משהו, אלא אם כן מזמוטי מיטה זה תהליך דרמטי בנפשו של הגיבור והנלווית באותו רגע.
דוגמה: מחצי עמוד 204 ועד סוף עמוד 206, יש ניתוח של ה"חטא ועונשו" (שימושי לנבחנים לבגרות), כשהקטע האחרון כולל גם את הלבטים של הסופר המיועד.
ניתוח של יצירות הסופר גבריאל גרסיה מארקס,מתחיל באמצע עמוד 207 ומסתיים בתובנה קצרה של הסופר המיועד בעמוד 212.
קישון, עמוס עוז וגרוסמן עמודים 2015-2019.
לא אמשיך, כי יש עוד דוגמאות.
לגבי חלק הסיפור שאיני מגלה, אומר כי תחילתו לא ברורה וסיומו נוצרי לעילה.
הית והביקורת נשמעת לא חיובית, אסיים בשתי תובנות אמיתיות(יחידות) שמצאתי.
האב נוכח בהלווית אישתו (אם המספר) ואז הוא כותב :" בהלוויה היה אבא מפוקס למדי, הכיר את כל האורחים ושאל את כל האלמנות היכן בעליהן".
או במקום אחר :
,יותר מאי פעם רציתי להיות אבא, אבא אוהב ומעורב.אהבתי, אך גיליתי שגם לאהבת אב יש עונה שזורעים בה, ועונה שמשקים ומטפחים, ועונה שקוצרים. ואילו אני לא זרעתי את אהבתי לילדי בעונתה, ולא טיפחתי אותה-...האהבה הפיתאומית,שמחוץ לזמן, כמו גשם שאינו בעתו, היתה זרה להם,אם לא מוזרה, הם לא ידעו מה לעשות איתה. חשתי ברתיעה שלהם, ונכנסנו לשגרה של זרות, איש איש בענייניו"
תיאור נפלא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על איפה מינה