ביקורת ספרותית על הדייר מהקומה השנייה מאת עפי גור ארי
ספר טוב

---

במסגרת המחווה לספרי ביכורים נטלתי הימור ולהפתעתי נתקלתי בספר ביכורים משובח מאוד. בכתיבה מדודה, מרוחקת, מיזנתרופית ואינטיליגנטית, אבל לא מתאמצת מידי, מספר לנו עפי גור-ארי את סיפורו של איש מסוגר ומתבודד מבחירה, שעוסק כמתרגם מוצלח של יצירות ספרות:
"מילים ממלאות את חיי, מילותיהם של אחרים. בשמחה אני מסיר מעלי את מילותי שלי, מנדה את מחשבותי ונעלם אל תוך עולמות אחרים, שם, מוקף במילים זרות, אני נושם לרווחה, חופשי ומאושר כקלדנית בבית משפט ששמחת המנצחים, כמו גם אומללותם של המורשעים, אינן נוגעות לה. היא אינה שותפה למתרחש ואינה נושאת באחריות לדבר, ואפילו פושע גדול או פסק דין מחמיר במיוחד אין בכוחם להעיב על מצב רוחה, כמו החולצה הלבנה האהובה שלה, שהוכנסה בטעות למכונת הכביסה עם כל שאר הבגדים הצבעוניים" (עמוד 190).

אותו אדם שאת שמו אנחנו לא יודעים מספר את סיפורו בגוף ראשון כדייר בבית דירות אנונימי וחסר מיקום, עם דיירים ללא שמות, פרט לאחת. הקורא מתוודע לסיפור המנוכר של המתרגם שללא ספק שואב את סגנונו ואת תפיסת העולם שלו מקאמי ומעוד סופרים קיומיים. ההתנהלות שלו מוּנעת מהרצון המתמיד להימנע או לכל הפחות למעט ככל האפשר כל אינטראקציה עם הזולת, אך באופן אירוני דווקא בשל כך ובשל אדישותו הקיצונית המפגשים הכפויים המעטים שלו עם האחר מגלגלים לפתחו את אותם סיטואציות שמהם הוא מנסה להימנע בכל כוחו.

באחת הסצנות המבריקות האנטי-גיבור שלנו מנסה להתחמק ולהסביר לראש החוג לספרות מדוע הוא אינו מתאים להיות מרצה בחוג שהרי תפיסת עולמו צינית ומנוכרת, כפי שאפשר לראות מהציטוט לעיל, אפילו ביחס לסופרים ולספרות עצמה. אלא שבאופן אבסורדי, דווקא האובייקטיביות הקיצונית שמניעה אותו וחוסר העניין שאופף את קיומו, היא זו שגורמת לתרגומים שלו להיות מבריקים וקולעים.
בסצנה אחרת המתרגם האדיש, שהכנת ההרצאות או הקדשת תשומת לב לסטודנטים - ממנו והלאה, נאלץ לצאת לעימות אינטלקטואלי מול סטודנט מתחכם, אשר גורם לו לנתח בצורה מבריקה ומאולתרת את משפט הפתיחה של 'הזר' ו'לוליטה', ואת מלאכת המחשבת העומדת ביסוד הבחירה בין אלטרנטיבות התרגום האפשריות. מה שמעניין שהניתוחים הנ"ל מבוססים על מאמרים אקדמיים וניתוחים ספרותיים אמתיים, אך גור ארי מצליח להציג אותם בצורה וירטואוזית מבריקה.

אלא שכמה שגיבורנו המנוכר מסתגר ומשתבלל בתוך עצמו, נערה אחת, קלילה, כפרית ופשוטה, היחידה שמוזכרת בשמה, מצליחה לערער את קיומו, ולגרום לו לחוש רגש. אלא שהמפגש של אדם כזה עם רגש עלול להיות הרסני.
אז נכון שהספר לא חף מפגמים, אבל הוא בהחלט עלה על הציפיות, והקריאה קולחת ומתגמלת.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על הדייר מהקומה השנייה