ביקורת ספרותית על מחר מאת גיום מוסו
ספר טוב

---

העבר שלנו הביא אותנו להיות מי שאנו היום. עם הפחדים שלנו, עם האמונות שלנו, עם השאיפות שלנו. על זה אין ויכוח. כולל הדברים העצובים והכואבים שקרו לנו, ואבדן קרובים לנו. גם בזה בוודאי תסכימו.

אם היו נותנים לכם אפשרות קלושה לשנות את העבר כדי לגרום שאדם שנפגע מתאונה לא ייפגע בה, הייתם נכנעים לאפשרות הזאת? זו שאלה היפותטית כי ברור שאין אפשרות לעשות זאת. אבל בסיפורים, מסתבר, אפשר (או שלא?)

בכל מקרה, הלקח הראשון שלמדתי בקריאת הספר הזה, מחר, של הסופר הצרפתי גיום מוסו, הוא שלא להתרשם מהפתיחה שלו. היא כלכך בנאלית ולא מבטיחה עלילה מרגשת ופתלתלה כמו שתתקיים בו (אם תואילו להמשיך לקרוא) שקצת חבל לי אפילו שנכתבה. סטודנטית מתאהבת במרצה החתיך הנערץ והאלמן שלה. הנה גם אתם מפהקים.

אבל המרצה הזה, נקלע למכירת חצר, ורוכש לפטופ משומש שפורמט, במחיר מציאה. המרצה החביב שלנו איבד את אישתו האהובה המוכשרת והיפה נורא, והוא מתקשה להמשיך בחיים ולהתאהב מחדש וכו וכו עד שמגיע הלפטופ לידיו, והוא מנסה לשלוח לבעליו הקודמים תמונות שמצא באיזו תיקייה שלא נמחקה.

הבעלים הקודמים, ברמנית חמודה ועייפה מדייטים, מקבלת את האימייל ומתכתבת עם גיבורנו, והם קובעים להפגש. יותר מזה לא אגלה כי אני רוצה לשמוע עד רמת הגולן את אנחות ההתפעלות כשתגלו אתם, וכשהעלילה תתהפך לכם, וכשתבינו בסוף בעצם מה קרה. ואז, בבקשה חשבו שוב על השאלה ששאלתי בהתחלה לגבי שינוי העבר, ואולי התשובה תשתנה. אולי.

הסתקרנתם? רוצו לקרוא!

ספר חופשה מומלץ. רומנטי, מותח, קליל וזורם ומקפיץ פעימות בלב.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על מחר