ביקורת ספרותית על הירח אותו ירח אודיסיאה לווייטנאם מאת רות שפירא
ספר בסדר

---

ספר קצר בנושא אימוץ בכלל וילדה מויאטנאם בפרט.
נושא כזה, המכיל כל כך הרבה היבטים דורש מהכותבת, בהירות מחשבתית, התמקדות בתימה אחת או שתיים, וכל השאר הוא בבחינת נתונים מסייעים.
הכותבת אלמנת צה"ל ממלחמת יום הכיפורים, הגיעה, בגלל בעיות כאלו ואחרות, לאמוץ ילדה מויאטנאם.
למרות התיאור הסוריאליסטי כביכול של האימוץ, הרי מהשוואה של תהליך זה לאימוץ בן מברית המועצות, הוא היה תהליך אקספרס.
בעצם גם תהליך ההתאקלמות של הבת הוא חלק יחסית. לין הבת נקלטה גם בחברה וגם על ידי כל רואיה באשר הם.
התחושה שקבלתי, בקריאת הספר הקטן הזה ,היא קוצר נשימה של הכותבת , אולי כמו אותו רץ מרתון המקורי ליעדו, וברגע זה עליו לדווח למועצת הפוליס את הניצחון הגדול.
הספר כתוב על גבול הדיווח, לא ספרותי. המון נקודות וארועים טכניים שבכל אחד מהם טמון פוטנציאל סיפורי.
לדוגמה: החוק הוויאטנמי דורש נוכחות האם היולדת וחתימתה על ויתור, בנוכחות האם המאמצת.
לשם כך יש נסיעה באותו רכב של השלישיה: האם היולדת, האם המאמצת והתינוקת.
תיאור הרגשות בקטע נסיעה זה חסכני מאוד. בעצם אותו סגנון מתיחס גם לארועים אחרים.
לכן, לדעתי, קשה להזדהות עם הכתיבה והספר.
מאידך, אלו הזקוקים למדריך לאימוץ מוויאטנאם והיקלטות בארץ, ימצאו בספר תועלת רבה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הירח אותו ירח אודיסיאה לווייטנאם