ביקורת ספרותית על ספלו של השטן מאת אלן לי
ספר מעולה

---

אתמול בחנות הממתקים הבחנתי באריזה נחמדה אבל לא הצלחתי להבין מה היא מכילה, בתשובה לשאלתי ענתה המוכרת: "פולי קפה מצופים" "מה", שאלתי תוך שאני מביעה פרצוף של סלידה, "מישהו אוכל את זה?" "יש כאלה שאוהבים" הייתה התשובה. תוך כדי התשובה חייכתי לעצמי, כי פתאום נזכרתי בספר הזה "ספלו של השטן" (שקראתי לפני כשנתיים ואין לי מושג למה לא כתבתי עליו ביקורת כבר אז) כי מסתבר, על פי הספר, ששתיית הקפה התחילה אחרי שהאתיופים ראו שהעיזים שאוכלות את פולי הקפה הופכות ערניות יותר וגם הפיקו יותר חלב. הערנות הזו דווקא הפחידה בהתחלה את חכמי האיסלם השונים והם החליטו לאסור על שתיית הקפה. אבל לא כל כך הלך להם עם האיסור הזה, ואי אפשר להחרים את כל הקהילות, אז הם החליטו שלא נורא - מי שרוצה שישתה, רק שלא יגע באלכוהול.
מסתבר שההיתר לשתיית הקפה דווקא עשה טוב מאוד לאיסלם. כי בזמן שאירופה הייתה שיכורה מאלכוהול המדע האיסלמי פרח, ותוצאותיו ממשיכות ללוות אותנו עד היום.
סטיוארט לי אלן החליט לחקור את התפשטות הקפה בעולם, מארץ מוצאו - אתיופיה ועד לבתי הקפה האריסטוקרטים במרכזה של אירופה, כולל הברחת שתילי הקפה למזרח אסיה ולאמריקה. הברחה שהייתה עלולה להסתיים בהוצאה להורג אם המבריח היה נתפס.
הספר הוא ספר מסע של הקפה ושל הסופר. הוא שופע הומור ומכיל גם תובנות מצחיקות על אופיו של האדם - באשר הוא. ממליצה בחום על קריאתו. לרוויה.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על ספלו של השטן