ביקורת ספרותית על אהבה ראשונה מאת יודורה ולטי
ספר מעולה

---

קובץ הסיפורים הזה חשף אותי לאחת הדמויות החשובות ביותר של הספרות האמריקאית. יודורה ולטי (1909-2001) קנתה לה במרוצת השנים, עוד כשהייתה בין החיים, מעמד של יוצרת קלאסית. היא פרסמה ארבעה קבצי סיפורים (1941,1943,1949,1955), שתי נובלות ושלושה רומנים (האחרון, "בתו של אופטימיסט", זכה בפרס פוליצר ב1972), ממואר וקובץ של מסות ותצלומים. היבול הצנוע הזה רק מדגיש כמה כל מה שהיא כתבה הוא בעל ערך עצום. הסיפורים הללו בוראים מחדש את הדרום האמריקאי של שנות ה20, ה30, ה40. אלו העשורים של שנות היובש והמשבר הכלכלי בדרום המרוחק, המסוגר והגזעני. למעט סיפור אחד שמתרחש בניו-יורק ("פרחים למרג'ורי", סיפור פסיכולוגי של רצח וחרטה), כולם מתרחשים במקום בו נולדה ולטי וחייתה את מרבית חייה: מיסיסיפי והם משרטטים דמויות של בודדים בעולם שכמהים להבנה ומעט אהבה. לא לחינם אמרו עליה שהיא מתארת ביד אומן קשת רחבה של יחסים, מרביתם פגומים, בין בני אדם: בין בת עצמאית לבני משפחתה (למה עברתי לגור במשרד הדואר), בין זוג אילמים-חירשים בתחנת רכבת, שגורלם נקשר לרגעים מספר באיש צעיר (המפתח), בין ילדת צופים ושתי קשישות שהיא מבקרת בבית אבות (ביקור של חסד) ועוד ועוד. כל סיפור כמו פנינה, מושלם בפני עצמו ומתחבר למחרוזת כולה. מילה על שתי הסיפורים האחרונים שחורגים מתבנית הסיפור הקצר הבנוי היטב, אלו רומנסות היסטוריות שמזכירות במשהו את פוקנר, שכנה מצפון של ולטי, אך יש בהן מקוריות וחיוניות משל עצמן. בשתיהם הזמן נסוג לאחור, לימים בהם מיסיסיפי הייתה אדמה בתולית אשר נכבשת בידי החלוצים. בשתיהן נבראת ההיסטוריה מחדש, מדומיינת מחדש מכיוון לא צפוי ועמוק שמוכיח עד כמה גאונה המחברת. "רגע דומם" מצליב את גורלן של שלוש דמויות יוצאות דופן, לרגע אחד כביכול, רגע שולי אך אצור כוח מטפיזי, ואילו "אהבה ראשונה" מספר על מהלכה של ההיסטוריה מבעד לעיניה של הדמות השולית ביותר, נער יתום ואילם, אך דווקא מבעד לחרכים מתגלה זווית חדשה של האירועים שסופרו שמתעלה לתובנה אנושית חובקת כל. התרגום משובח, אחרית הדבר בעצמה מהווה יצירת אמנות זעירה. העטיפה אסתטית ומתאימה לרוח הספר. נשאר רק לצפות בכיליון עיניים לתרגום נוסף של הסופרת הדגולה הזו.

» ביקורות נוספות של חנן89
» ביקורות נוספות על אהבה ראשונה