“זה הרומן השני של פרס-גלדוס שאני קורא. הראשון היה "דוניה פרפקטה", במסגרת קורס באוניברסיטה. "גלוריה" דומה לו מאוד. הוא שייך לרומנים המוקדמים של פרס-גלדוס שמכנים אותם בשם "רומנים של תזה", במובן זה שהם נותנים לבוש עלילתי לעימות רעיוני ובכך שוטחים בפנינו איזושהי "תזה" על החברה באותה תקופה, והן איזושהי אמיתה כללית יותר על טבע האדם. כל מי שיקרא את הספר יבחין מהר מאוד ב"התזה" של הרומן, אבל אישית נהניתי מאוד מהספר לא בגלל הרובד האידיאולוגי שבו אלא מסיבות אחרות: דבר ראשון, הסופר הוא פשוט אמן של סיפור שיודע להוביל את העלילה באופן טבעי לצד תיאורים של נוף ודמויות ומעצב ממש פנורמה בזעיר אנפין של אזור קטן ונידח בצפון ספרד. מבחינה זו, כל מי שאוהב ספרות ריאליסטית (בלזק, דיקנס, פלובר) ימצא בספר את מבוקשו. אבל מעניין אפילו יותר היא עצם העלילה שמעמתת אתה העולם הקתולי השמרני עם גיבור יהודי לאחר שלא היו יהודים בספרד (לבטח לא באזורים הכפריים), לצד העובדה שהמחבר משרטט באופן אמין מאוד את דמותו של היהודי. דמותו של היהודי מאפשרת לו למתוח ביקורת קטלנית על הפנאטיות הדתית שחגגה באותה תקופה (ואולי חוגגת עד היום) בספרד. אבל הגדולה של הרומן מתבטאת יותר מכל בעיצוב הדמויות: לצד העמדה האירונית (הצפויה למדי) של המספר, המחבר נותן לדמויות פתחון פה, והן מגוללות במונולוגים ארוכים את התחושות, האמונות והשקפות העולם שלהן. דבר זה תקף בייחוד בדמות שעל שמה נקרא הרומן: גלוריה. המצב הטרגי אליו נקלעה שקורע אותה לגזרים ממש, והאמונה הכנה והאמתית שלה, שמחינה רוחנית מתעלה יותר מזו של דניאל מורטון היהודי, מצליחה לפרוץ אץ הסטריאוטיפ של קול המספר האירוני- של גבר משכיל וליברלי מדריד- ולשבות את ליבנו. היא באמת דמות "גדולה מהחיים". הדבר היחיד שהעיב על הקריאה היו שגיאות למכביר בתרגום [למשל, עמ' 162- אליו השתרבבה המילה "פטיש" לעברית המתורגמת מהספרדית בת המאה ה-19]. חבל שהספר לא יצא בהוצאה איכותית יותר, ועבר הגהה קפדנית יותר, ואולי גם איזו אחרית דבר שיכולה להאיר קצת על הרקע של התקופה. מילה על הסופר: מדובר באחד מעמודי התווך של הספרות הספרדית, פרס-גלדוס חיבר לא פחות משבעים רומנים, ארבעים מתוכם כסדרה של רומנים היסטוריים: "אפיזודות לאומיות" (מעין "עמוד האש" של ספרד במאה ה19), ושורה של רומנים פסיכולוגיים, החשוב בהם, "פורטונטה וחסינטה" באורך של יותר מאלף עמודים! לצד זה הוא פרסם עשרות כרכים של סיפורים, רשימות עיתונאיות ורשמי מסע וגם מחזות. מומלץ ונקווה לתרגומים נוספים במהרה.”

“״הדת, אמר מורטון בעגמימות, זו תמיד אותה רוח רפאים מזעזעת, שמפרידה בינינו. היא מטילה צל כבד על מצפוננו, ואנו פוגשים בה בכל פינה. היא אינה מתירה לנו שום מחשבה חופשית ולא שום רגש, אף לא צעד. זאת אמת נוראה; מה שמעניק האלוהים עלול להפוך לעתים לקללה."
הציטוט הנ״ל מהווה לדעתי את מהותו של ספר זה שמתאר את השפעתה ההרסנית של הדת על המאמינים הפנאטים והתמימים. זהו הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של בניטו פרז גלדוס. מדובר בסופר מרשים מאד, ועל אף שהמרכזיות של הדת בסיפור לעיתים מתישה, כישרונו הספרותי והקונפליקטייים האנושיים מול חוקי החברה והדת בהם הספר דן משכו וסקרנו אותי להמשיך לקרוא את הספר עד תומו.
בסיכומו של דבר זהו ספר מומלץ ביותר לבעלי הסבלנות שבינינו.”

“רומן עשוי היטב לא יאומן שהוא נכתב במאה ה 19”