אין הרבה קונים לסיפורים קצרים. וחבל שכך.
האמת שגם אני עד לא מזמן כמעט ולא קראתי סיפורים קצרים. אולי חוץ מקלאסיקות כמו קפקא, גוגול וכו'. אני מניח שנקודת המפנה הייתה "בריחה" של אליס מונרו. אחריו כבר היה ברור לי שיש יצירות שזה פשוט פשע לפספס אותן.
אחת היצירות האלה זה האוסף המעולה הזה של <mark>יודורה ולטי</mark>. הגעתי אל ולטי אחרי שקראתי ראיון עם מונרו, ושם היא המליצה על ולטי ככותבת הסיפורים הקצרים הטובה ביותר.

קובץ הסיפורים הזה חשף אותי לאחת הדמויות החשובות ביותר של הספרות האמריקאית. <mark>יודורה ולטי</mark> (1909-2001) קנתה לה במרוצת השנים, עוד כשהייתה בין החיים, מעמד של יוצרת קלאסית. היא פרסמה ארבעה קבצי סיפורים (1941,1943,1949,1955), שתי נובלות ושלושה רומנים (האחרון, "בתו של אופטימיסט", זכה בפרס פוליצר ב1972), ממואר וקובץ של מסות ותצלומים. היבול הצנוע הזה רק מדגיש כמה כל מה שהיא כתבה הוא בעל ערך עצום. הסיפורים הל