ביקורת ספרותית על מאושרת בדרכה מאת אורלי קראוס-ויינר
ספר טוב

---

האמת - התחלתי את הספר הזה מזמן וקצת נתקעתי אתו. בד"כ כשאני לוקחת ספר ליד הוא נקרא בשטף. כאן היתה לי בעיה. אולי זו אני ולא הספר. אולי כי גם הייתי קצת עסוקה בדברים אחרים.
כשנפלתי למשכב עם שפעת (חשבתי שהחורף דילג עלי...) לקחתי את הספר שוב לידי (מה לעשות... הוא על השידה במרחק של הושטת יד)
וקראתי עד לסיומו בין שיעול, חום והמון חליטות תה.
אני אוהבת מאד סאגות משפחתיות ותמיד התחברתי לסיפורי נדודים כי אולי אני קצת נווד בנשמתי. אהבתי את הסיפור המשפחתי של נוגה דרך נבירה במכתבים של סבתא רחל לאמה שנשארה בבוכרה, השתלשלות של ארבעה דורות של משפחה בוכרית שנדדה מבוכרה דרך המדבר, וכל התלאות והטרגדיות שעברה עד שהגיעה לארץ ישראל המובטחת. (הזכיר לי קצת את יציאת מצרים.. - הרי כמעט לכל משפחה שעלתה לארץ היתה יציאת מצרים משלה.)
גם כשהגיעה לארץ הצרות רדפו אותה אך לא שברו את רוחה של המשפחה. להיפך היא התרחבה ובזכות האהבה, החום, הלכידות והאופטימיות היא הגיעה למנוחה ולנחלה ומהווה משפחה מלוכדת ומאושרת.
בנוסף היה לי כיף לקרוא על השילוב של עבר-הווה, מתח, סיפור אישי.
תמיד מעניין לקרוא הסטוריה על ישראל בטרם הולדתה דרך מאבקי חייה של משפחת דוידוב הענפה שיש לה ענפים גם בארצות רחוקות כמו כל יהודי.
הסיפור האישי של נוגה קיבל תנופה מהסיפור המשפחתי והמיוחד.
הסוף קצת הזוי ושמור בד"כ לסרטים אמריקאים.
בסך הכל סיפור נחמד מאד.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על מאושרת בדרכה