ביקורת ספרותית על אין סודות בחברה מאת יונתן שגיב
ספר לא משהו

---

אני מרגיש רע עם הביקורת שאני עומד לכתוב, אבל זאת האמת הפנימית שלי.
נתחיל מהפירסומת ויחסי הציבור לספר: ספר חברתי, מעז לדון במוסכמות... וכו וכו.
הדבר נכון בחלקו.
בלש/ית, הומו טרנסג'נדר, מקבל/ת משימה ראשונה שלחקירת תעלומת התאבדות/רצח של ידוענית חברתית מפורסמת...
ואידך זיל שלים( שפירושו: ומכן לך ולמד.)
היות והמילה "שלים" מצאה חן בעיני, שמילדותי יחסתי לה את המשמעות לך תשלים את החסר, אני נוטה לפרש אותה כך גם בכתיבה זאת.
נחזור לעניננו. אחרי שמטען "חומר הנפץ החברתי הונח", ציפיתי לתובנות עמוקות, כמו זיהוי המרכיב הסודי של תושבי כפר שמריהו, או משפחת טייקונים כזאת או אחרת , או כל דבר אחר.
וכאן השתבללתי באוסף של קלישאות בלשיות , החל מאגטה כריסטי ועד לבלשים האחרונים, כמובן עם סיום דרמטי שבו הבלש/ת תורמ/ת חלק או תקופה מחייה לפיצוח התעלומה.
אפילו הסיום , הוא בקלישאה שבה הרוצח מתוודה על כל חטאיו בפני הבלש/ת.
מה שהיה חסר לי כי גיבורנו ( הבלש/ת), יקבל תוכנית טלוויזיה או יהפוך למומחה בעניני יחסינו עם הפלסטינאים ואיך המנהיגים שגו וישגו בניהול עניני הביטחון במדינה.
בקיצור חבל"ז שפירושו חבל על הזמן.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אין סודות בחברה