הספר נתגלגל לפתחי איזה יום אחד בשוק הפשפשים, נדמה שהיה זרוק אי-שם בדוכן "הכול בעשר". מידי פעם הבטתי בו וחששתי שיהיה לא לרוחי או קשה לצליחה בסוף הימים העייפים לפני השינה, אבל הנה הוא נגמר ואני כאן כדי לספר. חתיכת סופר הפוקנר הזה! כמעט ושכחתי מאז שקראתי את דקלי פרא אי-שם לפני שנים, ולמרות העברית הקשה של התרגום הפוקנריות מבצבצת מכל משפט ומשפט. המויות בלתי נשכחות, והקורא פעיל מתמיד גם רגשית וגם אינטלקטואלית במעקב אחר הדקויות של קווי העלילה והלבטים הפסיכולוגיים.

אתחיל מהסוף: ספר מרתק, מותח ומעניין. ממליץ בחום.

ארבע עובדות לא מעניינות במיוחד על הספר:
- קשה להשיג אותו היום בחנויות. רק בספריות או יד שניה (וכמובן ב"אוספים פרטיים").
- חיפשתי ועמלתי אך לא מצאתי אפילו סקירה אחת שלו באינטרנט. וגם לא תמונה. את זו המצורפת נאלצתי לצלם בעצמי. לפחות עכשיו תהיה.
- באחד החיפושים הגעתי לשרשור הקניות של מי אם לא סיון, מביקורה בכפר עזה בנובמבר (קראת כבר? מה עם סקירה?).
- הספר הגיע למקום 16 במשאל גולשי ynet "אילו ספרים של עם עובד הם רוצים שייצאו בהוצאה מחודשת" (עובדות לא מעניינות כבר אמרתי?)


העלילה עוסקת במגוון דמויות נלעגות בדרום ארה"ב של תקופת היובש:
זוג צעיר נקלע בשעת לילה למאורה של יצרני משקה במחתרת.
עורך דין חלש אופי מחליט לנטוש את אישתו כיוון שאינו סובל את חיבתה לסרטנונים.
תושבי עיירה דרומית חשוכים מתעקשים לדחוף אפם לענייני אחרים.
מנהלת בית בושת מבכה את מותו של אהובה (ומחליטה לקרוא פודל על שמו).
איש גמדי ואכזרי מטיל את חיתו על העולם.
ומעל לכל מתנוסס משפט רצח בו העדה המרכזית נעלמה, הנאשם חף מפשע ואינו מעוניין בהגנה, וכולם עסוקים בשמועות על רומן בין אשתו ועורך דינו.

הכוכב של הספר הוא העלילה. פוקנר טווה סיפור מרתק – התקשיתי להניח את הספר מידי – אשר מאופיין ברעיונות טובים ומפתיעים, הכתיבה במקרים רבים מרומזת ומאלצת את הקורא להתעמק ולנסות להבין מה התרחש למעשה (יש לא מעט ניואנסים ורמזים) עד אשר מתבררת האמת (בדיעבד).

המינוס העיקרי הוא השפה - קשה וגבוהה (ואולי מעט "ארכאית"). לא ברור לי אם כך נכתב הספר במקור, אם זו אשמת הזמן (התרגום משנות השבעים) או שהאשמה בידידו של עופר.

אני נהניתי. רץ לחפש עוד מפוקנר.