ביקורת ספרותית על עשרה אינדיאנים קטנים מאת שרמן אלקסי
ספר בסדר

---

נפלאות דרכי הסימניה. כשחיפשתי את הספר הזה כתבתי בטעות את שם הסופר בכ"ך ולא בקו"ף, והגעתי אל דף הספר "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" שכתב אחד, שרמן אלכסי. ושעושה רושם שזה הספר היחיד שהוציא. בצר לי חיפשתי את שם הספר וגיליתי סופר אחר, שרמן אלקסי שמו, שכתב גם הוא ספר יחיד. ובתיאום מקרים מופלא גם הוא עוסק באינדיאנים. נפלאות דרכי האתר. או שמא נפלאות דרכי הוצאות הספרים שאינן מתאמות ביניהן את התעתיק של שמות הסופרים.

מעבר לעניין האינדיאני עושה רושם שאת הספרים כתבו אנשים שונים לגמרי. בעוד אלכסי כתב את יומנו של החנון האינדיאני, שהוא ספר נוער די מקושקש ושטותי, אלקסי כתב ספר רציני. נכון שהכותרת רומזת על השיר משיעורי אנגלית של כיתה דל"ת ("One little, two little, three little Indians...) אבל התוכן שונה לגמרי.

משהו כללי על קובצי סיפורים קצרים. לאדם כמוני, שעובד בטור, קורא מהר, ועובר על ספר לפי הסדר מכריכה לכריכה, בדרך כלל בתנופה אחת ולכל היותר תוך כמה ימים, הקונספט של סיפורים קצרים בקובץ הוא בעייתי מאוד. זה עוד יותר בעיתיה בקבצים כמו זה, שבהם כל סיפור עוסק בדמויות שונות לחלוטין, במצבי רוח שונים לחלוטין, ונכתב במקצב שונה לחלוטין מהסיפור שלפניו ומהסיפור שאחריו. בסופו של דבר נכנעתי לספר ולאופיו, וקראתי כל סיפור בנפרד, במקטעים שבים ספרי קריאה אחרים, ואז הצלחתי להסתדר איתו ולא להתבלבל בין הדמויות ומצבי הרוח. קשה לומר מה המשותף לגיבורים הללו. טכנית כולם אינדיאנים, וכולם עסוקים בעניין כלשהו הקשור לזהות והגדרה עצמית. אבל מי לא עסוק בזה?

ומה הסיכום? אנושי, כללי, קצת מהורהר, לא רמה אחידה. לקריאה במנות מדודות. וזהו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עשרה אינדיאנים קטנים