גילברט ג`וזף היה אחד מאלפי בני ג`מייקה שהתגייסו לחיל האוויר המלכותי, למלחמה בהיטלר. בשובו לאנגליה כאזרח, התברר לו שמתייחסים אליו באופן שונה לגמרי. אשתו של גילברט, הורטנס, השתוקקה גם היא זמן רב לעזוב את ג`מייקה ולהתחיל חיים חדשים וטובים יותר באנגליה. אך כשהיא מצטרפת אליו, היא נדהמת לגלות לונדון ישנה, בלויה ורחוקה מן העיר שחלמה עליה.

ספר מוקפד מאוד מבחינת השפה. זה בולט דרך התרגום. היא גבוהה, לא מתפשרת, היא מתעקשת על העובדה שנשים, גם ללא השכלה פורמלית, גם לא בגיל המתאים, הן מחוננות רגשיות ואינטלקטואליות. הן רגישות, גם אם הן לא מספרות על כך לאחרים/ות. וכן, הן בודדות ומרגישות שונות, כל הזמן. כשהן מוצאות את זולתן, הן מלאות הכרת תודה על שאינן כה לבד בעולם. שהן מאבדות זאת, הן הכי בודדות בעולם. חנוך שלום כתב "אדם בתוך עצמו הוא גר... ואת ואת, כמה טוב שבאת, בלעדייך ריק הבית והלילה קר... ועם כל זאת האם אמצא אותך מחר?" הספר הזה עושה היפוך מעמדי ומגדרי לדבריו הנכונים של שלום חנוך. אמנם הספר מתמודד עם תימה מוכרת מאוד בתרבות הצרפתית (רואים זאת בבירור בסרטים רבים מהעשורים האחרונים) -> שבר הבורגנות, האחרות והאחרים מעמדית ואתנית וכ"ו -> אבל עושה זאת בעומק רב יותר. קריאה מרתקת למי שתסכים להניח הנחות יסוד בצד ולהקשיב לרחשי ליבן הכמוסים של נשים וילדות.

למרות שהספר בנוי כספר מתח, וחלק מהתפתחויות העלילה קצת צפויות, ולעיתים יש בו משהו מייגע, הוא גם ספר מעניין ומותח. נשארתי בשבילו ערה בלילה, תוך שאני מרגישה את הביקורת כל הזמן צפה בין השורות.
אם יש משהו שעניין אותי במיוחד בספר, מעבר לעובדה שזה ספר על ספרים, ועל אמנות, זה השאלה כיצד שורדים במשטרים בהם הכל מתהפך? מה המשטר מאפשר לנו לעשות ולהיות? איזו מין אנושיות יוצאת מאיתנו במצבים שמעודדים הוצאת הרע ביותר מאיתנו? וכיצד רגשות כמו חמלה, ופעולות של שותפות יכולות להוביל לתחושה של תקווה בתוך מציאות כזו. בכל זאת יש בו משהו...

ספר מעניין, מותח ומרגש. מעביר מנקודת מבט של צעירה אפגנית את הסבל והקושי הכרוכים במלחמה ואת ההיסטוריה המסוכסכת של המדינה הזו, שאנו יודעים עליה רק דרך הכיסוי התקשורתי של המלחמות של העשורים האחרונים. עושה לרודף העפיפונים בית-ספר.

ספר די גרוע... בנוי במבנה צפוי, מלא קלישאות, שוביניסטי ושטחי. מה שכן, מותח, והקריאה בו רציפה ומהירה.
הותיר בי בעיקר אי נוחות על הגזענות החבויה בכל אחד, גם מי שהוא "בן המקום", שמובילה להערות סטריאוטיפיות, להכללות מיותרות לדמויות שטוחות. קראו את המסע של פרוואנה של דבורה אליס כדי לראות מה רודף העפיפונים היה יכול להיות (כספר, לא פריט צרכנות. כי רודף הוא רב מכר, ועל המסע מי שמעה?)