ביקורת ספרותית על חיים גראביצר - סיפורו של נוֹפֵל מאת יהושע פישל שניאורסון
ספר מעולה

---

פנטזיה חסידית זו היא מסע ארוך וממושך לתוך העולם היהודי של פולין. אני אישית קראתי אותו בשני מקצים. אפתח בו שני מושגים.
הראשון הוא הדרך. השביל. העולם בו הספר פועם הוא מקום בו אנשים חיים על הדרך וסביבה. אנשים בדרך הם בתנועה, אנשים בצידה ניצבים. כמו ב'נרקיס וגולדמונד' של הסה בגרמניה, הדרך היא ההתרחשות, היא המרכז, היא ההרגל. לא קיים סבל ועייפות, אלא רק כאלה סמליים, אצילים. מי שבימי הביניים היו האבירים בזמן הרומנטיקה נהיו המשוררים ושבורי הלב.
השני הוא האנשים עצמם. לכל אחד יש תפקיד, יש ייעוד. שואבי המים, בעלי הפונדק, הנשים, המשכילים, תלמידי התורה כל אחד על אופיו וגווניו. ה'עולם' הוא מושג מרכזי, דינמיקה של קהל בה כל אחד יודע את מקומו.
שניאורסון שם עוון לא פשוט בלב הסיפור ואודה שהוא כן עורר בי אי-נחת מסוימת לאורך הספר. אך מאידך אם שניאורסון היה שם עוון סמלי בלבד שמא המסע לא היה נראה מוצדק. ישנם חלקים בעלילה שחורקים מעט אך זהו ספר מעולה המדבר לכל מי שקשור לעולם הזה.

» ביקורות נוספות של נדב גרשון
» ביקורות נוספות על חיים גראביצר - סיפורו של נוֹפֵל