הסופרת מביאה אותנו לצלול יחד איתה במנהרת הזמן, אל ירושלים של פעם, ומספרת לנו על שלושה דורות שהם סבתא רבא שלה, סבתה ואימה.
בשפה קולחת עם שיזור מילים בשפת הלדינו, מספרת לנו ליאורה איילון על ילדות שמשיאים בגיל שתיים-עשרה והן עדיין משחקות בחבל עם חברותיהן. היא מספרת לנו על "אשוגר", המוענק לכלה לפני נישואיה – שמלה לכל יום, שבע שמלות, אשר תולים על חבל בחצר. האורחים באים לראות את כל המוענק לכלה והמסודר בפניהם לתצוגה. אנחנו למדים על הפחד מ"עין הרע" כאשר קורה משהו רע לאחד מבני המשפחה והדרך המיוחדת והייחודית להיפטר מאותה "עין". הסופרת מכניסה אותנו למטבח של פעם, כמובן עם הפרימוס והפתילייה עליה מתבשל האוכל לאט לאט. על אותם ימי כביסה בהם כולם בשכונה מבשלים רק אורז ושעועית. על המאכלים המיוחדים המכינים ל"בודס" – חתונות – וביניהם "סופריטו" עם בטטה חתוכה דק דק והמרציפן "עשוי ביד", שלא ייפקד מקומו ביום שמחה זה.
הסופרת מספרת לנו על תקופה שאולי שמענו עליה מפי סבותינו ואולי קראנו רמזים מתקופה זו בספרות אחרת, אך לקרוא זאת ברצף ממקורותיה המהימנים, זו חוויה שלא חווים מדי פעם. ואכן, זו הייתה חוויה מרגשת.
ליאורה איילון הינה דור שמיני לילידי ירושלים. בעלת תואר שני בסוציולוגיה של החינוך ועוסקת בתחום זה. "אילו היה הים עשוי חלב" הוא ספר הביכורים שלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
