ביקורת ספרותית על המתיקות שבשכחה - פרוזה # מאת קריסטין הרמל
ספר טוב

---

ביקורת ספרותית ( ספר טוב )
המתיקות שבשכחה , קריסטין הרמל
" לָקַחְתְּ סִכּוּן זֶה חֵלֶק מֵהָחַיִּים אֵחָרֵת אֵיךְ אֶפְשָׁר אַפְשֵׁר לִחְיוֹת?"

קריאה בספרים היא הרבה מעבר לקריאה עצמה. הקריאה מעניקה לקורא את האפשרות לחיות חיים נוספים בעת ובעונה אחת וזה נפלא. היא כמו סוג של תרופה לנשמה והספר חייב להתאים ( לפחות עבורי ) לתקופה ולמצב הרוח אשר בו אני נמצא.
הספר הזה מצא אותי בסוג של צומת דרכים בחיי ( משבר – ממש לא , רצון לחיות את חיי בדרך שונה ) . לא ארחיב שהרי אין זה המקום וגם אינני נוהג לשתף את חיי הפרטיים באופן זה.

אולם, מצאתי לנכון לשתף בציטוט מתוך הספר:
”יֵשׁ לָךְ הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת הָחַיִּים שֶׁלְּךָ לֹא פָּחוֹת מִשַּׁיִשׁ לִי אֲבָל מָה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד זֶה שֶׁאֵין מִישֶׁהוּ שֶׁחַי בְּדִיּוּק לְפִי הַצִּפִּיּוֹת שְׁלוּ רַק הָאוֹפָן שֶׁבּוֹ אַתְּ מִתְמוֹדֶדֶת קוֹבֵעַ אִם אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת אוֹ לֹא"

אהיה חייב לציין שבספר הזה הבנתי שוב ושוב עד כמה הנשים הן חזקות.

סיפורן של נשים במשפחה אחת ובמהלך מספר דורות,הגיבורות בסיפור הן הסבתא רבא רוז, חולת אלצהיימר אשר מרבית מהסיפור מתבסס על חייה שלה שם, בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השניה, על אהבתה האינסופית לז'קוב, ועל Hope , אשר למעשה מספרת את סיפורה שלה, התמודדות על שמירת הקונדטוריה שהקימה הסבתא שלה רוז, העומדת בפני סגירה בעקבות קריסתה הכלכלית, על ההתמודדיות היומיומיות שלה על ביתה אנני ועל דחייתה להכנסת גבר בחייה.

הספר הזה התחיל באיטיות מסויימת אשר גרמה לי להניח אותו בצד מספר ימים אולם בפרקים מאוחרים יותר ולאחר ש- Hope מגיעה לצרפת ונוגעת בחייה של סבתה, רוז, העלילה מתגלגת באופן מרגש ( זלגתי דמעה מספר לא מבוטל של פעמים) , דמויות נוספות מצטרפות לסיפור ולרובן יש משקל אותם ימים בשנת 1942 בצרפת, אשר באותה תקופה היתה כבושה בידי הגרמנים.

הספר מציג את תמימותם של היהודים באירופה באותם ימים, "רק פושעים ומוגי לב בורחים, אנחנו צרפתים, הם לא מגרשים צרפתים , אנחנו נעשה מה שאומרים לנו. אם נציית לחוקים, הכל יהיה בסדר" אמר אביה של רוז ימים ספורים בטרם נלקח למחנה ההשמדה.

מאד אהבתי והתחברתי לדמותה של Hope איך אפשר שלא ? שמה אומר הכל !
"עכשיו אני מתחילה להבין שכאשר בחרתי תמיד בדרך הבטוחה, בזו שציפו ממני לבחור, ויתרתי אולי על יותר מכפי שיכולתי לשער. האם זנחתי בכך גם את מי שיכולתי להיות? האם אי שם לאורך הדרך הזאת של עשיית הדברים הנכונים איבדתי את האני האמיתי שלי? אני תוהה אם יש לי עוד זמן לברר לעצמי דברים ולהתחיל לשחק לפי כללים משלי. האם אצליח להציל את החיים שהייתי אמורה לחיות?"


"אפשר רק להביט קדימה. אפשר לשנות את העתיד, אבל לא את העבר."

» ביקורות נוספות של דן
» ביקורות נוספות על המתיקות שבשכחה - פרוזה #