ביקורת ספרותית על התפוח מאת מישל פייבר
ספר טוב

---

בדיוק לפני שלוש שנים קראתי - והתפעלתי מאד מאד - את "עלה הארגמן" של פייבר. סיפור רחב יריעה, כתוב נפלא, בו פייבר המוכשר הצליח לעשות את מה שתמיד כובש אותי - לכתוב באמינות רבה, לאפשר לי להזדהות, לשנוא, לכעוס, לאהוב לצחוק וללגלג על הגיבורים כאילו היו חלק מחיי. "התפוח" מספר סיפורים קצרים על הדמויות של "עלה הארגמן" וחייהם. "עלה הארגמן" הוא ספר עב כרס - 815 עמודים - ועדיין נשארו לפייבר סיפורים לספר על דמויותיו.

מישל פייבר כתב את "עלה הארגמן" במשך 20 שנה. תאר את לונדון הויקטוריאנית בדרך אחרת ממה שמקובל. כתיבתו שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים. הוא מתאר את החיים באותה תקופה דרך אלה שאתרע מזלם להיות במעמד הלא נכון - זונות למשל. ילדים שצריכים לעבוד למחייתם מגיל 6, למשל. אלה אנשים חסרי זכויות באופן בסיסי - אף אחד לא יקום לעזרתה של זונה שמישהו מכה או אפילו רוצח. ילדים עניים אינם זוכים לשום הגנה, השכלה היא מותרות לעשירים.

בפתח דבר כותב פייבר מעט על התגובות שקיבל ל"עלה הארגמן". אחד הנושאים החוזרים שוב ושוב הוא שאלת הסוף המתמיה, שאינו מספק שום רמז לגבי גורלן של הדמויות שהקורא ליווה באהדה. הסוף הזה תסכל המון קוראים, שכתבו לסופר וביקשו שיבהיר - בספר המשך - מה עלה בגורלן. בפתח דבר טוען פייבר שהוא פשוט אינו יודע מה עלה בגורלן, ולכן אינו יכול לספק את סקרנות הקוראים. הסיפורים בספר הזה עוסקים בדמויות בספר - ראשיות ומשניות ומתארים את רגשותיהם ברגע מסויים שפייבר תופס מתאר.

מסקנות:
פייבר סופר נפלא. גם בספר הזה הוא מצליח לשכנע אותי באמינותו ובהבנתו.
שאפו למתרגמת צילה אלעזר על תרגום נפלא שמעביר את ייחוד הספר.
גם מי שלא קרא את "עלה הארגמן" יכול לקרוא את הסיפורים ולהנות. זה אולי מומלץ לאלה שחוששים מהתחייבות ל815 עמדים.
פייבר לא הצליח להתאפק. בסיפור האחרון שנקרא "המון רב של נשים בכובעים גדולים הולך ומתקדם" שנכתב לכאורה על דמויות אלמוניות, הוא מספר קצת על מה שקרה אחרי ש"עלה הארגמן" הסתיים.
למרות חששותי המוקדמים, בגללם הספר הזה חיכה לתורו 3 שנים - נהניתי ממנו מאד.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על התפוח