ביקורת ספרותית על בבית הקפה של הנעורים האבודים מאת פטריק מודיאנו
ספר טוב

---

הערה כללית:
התמונה על גבי עטיפת הספר מטעה, שני הרומנים הללו אינם סיפורי אהבה כלל וכלל או קיטצ' קליל כזה. תוסיפו לזה את התזמון של פרסום הספר בפורמט הדיגיטלי לזכיית הסופר בפרס נובל, והרי לכם רב מכר.
משוב שלי:
זהו ספרו הראשון, אשר אני קוראת. ללא ידע מקדים עליו. מדובר על שני סיפורים קצרים, בבית הקפה של הנעורים האבודים ועשבי הלילה, כאשר הספר מכיל גם הערות המתרגם לסיפורים ומפתח הרחובות , המקומות אשר הספר מציין אותם.
בבית הקפה של הנעורים האבודים", מחפשים אחר העילמותה של צעירה בשם לוקי. הרומן מסופר מארבע נקודות מבט, כאשר כולם מנסים לפענח את העלומותה של הצעירה, בעזרת הזיכרון והצעידה באותן מקומות אשר בילו יחד עימה או נהגה להתרועע עם מכרים אחרים.
ברומן השני, עומדת דמות מרכזית מסתורית בשם דני. הסופר מנסה להתחקות ולפענח מיהי באמת אותה אישה מסתורית. שוב באמצעות הפנקס, המקומות והשמות אשר הוא רושם. הרחובות אשר בהן הוא מבקר. המכרים המשותפים, החקירה המשטרתית.

נהניתי מהשפה, מהמסרים המועברים בפשטות ובמשפטים קצרים. היופי לדעתי, למרות המסרים הקצרים והשפה העשירה קיים תחכום. הקריאה דורשת ריכוז. בסיפור הראשון, שכחתי מנקודת מבט של מי סופר הרומן וקראתי שוב.
בשני הרומנים אינך יודע מה פתרון התעלומה עד לסוף הרומן. גם אז ברומן השני לא הכל הובן לי. רק לאחר קריאת תובנות המחבר הבנתי על מה מדובר.
בכל מקרה נהניתי מקריאת הספר, הרגשתי כאילו הסופר שילב את זרועו בזרועי ולקח אותי לטייל ברחובות פריז, האפופת הקסם והמסתורין.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על בבית הקפה של הנעורים האבודים