ביקורת ספרותית על מאחורי דלתות מאת אן-מרי מקדונלד
ספר בסדר

---

ממש חטפתי אותו מהידיים של הספרנית, כשהבנתי שהסופרת שלו היא שכתבה את "מעוף העורב" הנהדר. "מעוף העורב" הוא אחד הספרים הנפלאים שקראתי (לא, אני לא יודעת מה הספר הכי טוב שקראתי. גם לא יכולה להרכיב רשימה של עשרת/מאת הספרים הכי טובים שלי.) אבל אני יודעת להגיד על ספר שהוא נפלא, שהצליח לגעת בי בעוצמה, ששידר על גל משותף עם התודעה שלי. אז בוודאי תוכלו לסלוח לי על חוסר הנימוס כלפי הספרנית.

הספר מתאר את קורותיה של משפחה על רקע - כך ההוצאה - מלחמת העולם הראשונה והלאה. התנהלות של מספר בני משפחה - הורים, בנות וצאצאים נוספים בקנדה. יש בספר הזה סודות שנחשפים כאילו מעצמם, יחסי משפחה מפותלים, קצת פשע, קצת גילוי עריות, די הרבה דת (קתולית...) סיפור מעניין - כאילו עקבתם אחרי טלנובלה מוצלחת. הכתיבה הטובה שבשלה מאוחר יותר לספר נפלא. אז מה לא?
הספר הזה גרם לי להתבונן בדמויות מבחוץ. לא הצליח לגרום לי להרגיש משהו כלפיהן. לא הצליח לשכנע אותי שהסיפור יכול היה לקרות. לא שיכנע אותי שבתחילת המאה העשרים אנשים יכלו להתנהג ככה. במיוחד הנשים.

"מעוף העורב" הוא ספר בן 863 עמודים החולפים ביעף שלא חשבתי שהוא ארוך מדי ולא עסקתי באיזה קיצוצים הייתי ממליצה לעורך לעשות. "מאחורי דלתות" הוא ספר ארוך מאד, ש 560 עמודיו נגררים אחרי הקוראת המותשת. לא רציתי לנטוש אותו באמצע - הוא בכל זאת לא משעמם - אבל כל זמן שקראתי דירבנתי אותו בלבי "תתקדם, תתקדם. אתה מצליח יפה. תדלג על הסיפורים המיותרים וחסרי הערך לעלילה. קדימה, אתה יכול לעשות זאת..." ובסוף הוא הסתיים. באנחת רווחה שלי, והשאיר אחריו טעם תפל. וגם התפעלות ממקדונלד - שהצליחה שלושים ושבע שנים אחרי שכתבה אותו - להוציא תחת ידיה יצירה אחרת נפלאה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מאחורי דלתות