שתיים דוביםמאיר שלו0צריך איזשהו בסיס הגיוני קלוש כדי שנאמין לעלילה שמתיימרת להיות אמיתית, עם שמות, מיקום, תאריכים וחיבור להיסטוריה ולנופים. זה פשוט לא קיים כאן. הבסיס לסיפור כאן הוא מראיינת סתמית שזוכה מהרגע הראשון לווידויים מפורטים על חיי הנפש והמין של גיבורת הספר. גם עלילות הסיפור השונות שנפרשות תוך כדי הראיון יותר הזויות ולא אמינות מאשר מזעזעות או נוגעות, כפי שקיוו להיות. השפה כמובן נהדרת.
אישה אחתיצחק מאיר2אחד הספרים הטובים ביותר על השואה שקראתי. זה סיפור ספציפי על משפחתו של המחבר ועל "אשה אחת", אבל יש משהו בבניית הדמויות שהופך אותן לדמויות מייצגות ואוניברסליות. ספר מצוין.
צחוק של עכברושנאוה סמל1לא מבינה את הרעיון של ליצור סיפור שואה בדיוני. זה אפילו מרגיז אותי. מעבר לזה, בהתחלה יש משהו מופרך.
מאחורי דלתותאן-מרי מקדונלד17ממש חטפתי אותו מהידיים של הספרנית, כשהבנתי שהסופרת שלו היא שכתבה את "מעוף העורב" הנהדר. "מעוף העורב" הוא אחד הספרים הנפלאים שקראתי (לא, אני לא יודעת מה הספר הכי טוב שקראתי. גם לא יכולה להרכיב רשימה של עשרת/מאת הספרים הכי טובים שלי.) אבל אני יודעת להגיד על ספר שהוא נפלא, שהצליח לגעת בי בעוצמה, ששידר על גל משותף עם התודעה שלי. אז בוודאי תוכלו לסלוח לי על חוסר הנימוס כלפי הספרנית. הספר מתאר את קורותיה של משפחה על רקע - כך ההוצאה - מלחמת העולם הראשונה והלאה. התנהלות של מספר בני משפחה - הורים, בנות וצאצאים נוספים בקנדה. יש בספר הזה סודות שנחשפים כאילו מעצמם, יחסי משפחה מפותלים, קצת פשע, קצת גילוי עריות, די הרבה דת (קתולית...) סיפור מעניין - כאילו עקבתם אחרי טלנובלה מוצלחת. הכתיבה הטובה שבשלה מאוחר יותר לספר נפלא. אז מה לא? הספר הזה גרם לי להתבונן בדמויות מבחוץ. לא הצליח לגרום לי להרגיש משהו כלפיהן. לא הצליח לשכנע אותי שהסיפור יכול היה לקרות. לא שיכנע אותי שבתחילת המאה העשרים אנשים יכלו להתנהג ככה. במיוחד הנשים. "מעוף העורב" הוא ספר בן 863 עמודים החולפים ביעף שלא חשבתי שהוא ארוך מדי ולא עסקתי באיזה קיצוצים הייתי ממליצה לעורך לעשות. "מאחורי דלתות" הוא ספר ארוך מאד, ש 560 עמודיו נגררים אחרי הקוראת המותשת. לא רציתי לנטוש אותו באמצע - הוא בכל זאת לא משעמם - אבל כל זמן שקראתי דירבנתי אותו בלבי "תתקדם, תתקדם. אתה מצליח יפה. תדלג על הסיפורים המיותרים וחסרי הערך לעלילה. קדימה, אתה יכול לעשות זאת..." ובסוף הוא הסתיים. באנחת רווחה שלי, והשאיר אחריו טעם תפל. וגם התפעלות ממקדונלד - שהצליחה שלושים ושבע שנים אחרי שכתבה אותו - להוציא תחת ידיה יצירה אחרת נפלאה.
מאחורי דלתותאן-מרי מקדונלד2יותר מכל אולי מעידה על הספר העובדה הבאה : שלפתי את הספר מהמדף ועילעלתי בו, תוהה איך לא קראתי אותו עדיין...והתחלתי לקרוא ונסחפתי לעלילה הסבוכה ופתאום התחיל לבצבץ איזה זכרון רחוק , שבעצם קראתי אותו כבר... אז זהו - הסיפור (שכמו שרשום על גבי הכריכה עוסק בסיפורם של הורים ו-4 בנותיהם והסתעפויות משפחתם וקורותיהם לאורך שנים) מושך והעלילה מעניינת, עם רקע היסטורי בשוליים ודמויות שבדרך כלל מעניין לקרוא עליהן, אבל כנראה לא משהו שנצרב לך בראש או בלב להרבה זמן. זה לא ספר מסיונרי, אבל קשה להתעלם מהאמירה בספר, שבמקור שמו fall on your knees - פול על ברכיך. ואכן הדת והאמונה - או חסרונן - משמשות לגיבורי הספר מפלט / תירוץ / מניע וכו' ומשפיעות על גורל הגיבורים. אני מניחה שמשיקולי שיווק הוחלף שמו של הספר לשם "מושך" יותר... מה גם ששמו המסקרן- מאחורי דלתות - מקיים ודלת אחר דלת פותח לפנינו ומגלה את סודות המשפחה האומללה הזאת. תכלס- הספר נקרא בעניין וסקרנות, למעט מס' קטעמים טרחניים פה ושם.
מאחורי דלתותאן-מרי מקדונלד1קראתי די מזמן, ומה שזכור לי הוא שהספר היה מענין כל עוד קראתי בו, אך לא הותיר בי כל רישום מעבר לכך. אווירתו אפלולית ומנוכרת, היו קטעים לא אמינים והדמויות לא לגמרי תפסו אותי כמציאותיות. לא התלהבתי.