הוצאת "אחוזת בית" בסיוע מרכז אפריקה על שם תמר גולן מבצעת מעשה נועז ומגישה לקורא הישראלי אנתולוגיה של שלוש יצירות ספרותיות מאת סופרים סנגלים. מה יודע הישראלי הממוצע על סנגל? אם ניקח אותי כדוגמה, אז לדאבוני לא הרבה. ואכן קריאת הספר עוררה בי רצון לדעת יותר על מדינה מערב אפריקאית זו, שהשתחררה מעול הקולוניאליזם הצרפתי רק בשנת 1960 ומאז זכתה לשילטון נבחר יציב ללא מהפכות צבאיות ומלחמות אזרחים בדומה לרבות ממדינות אפריקה האחרות. הופתעתי גם לגלות שסנגל היא מדינה מוסלמית אדוקה וכי שיתוף הפעולה בין הממסד הדתי לממשלה אפשר מאבק חינוכי יעיל באיידס שרוסן כמעט לחלוטין במקום.
יחד עם זאת, זוהי מדינה ענייה ביותר, בעלת אבטלה של כ-50 אחוז ותוצר לאומי שנתי של כעשרים וחמישה מיליון דולר בלבד. עדיין כמחצית מתקציב המדינה ניתן לה כסיוע על ידי צרפת, ואינספור סנגלים מסכנים את חייהם בניסיונות הגירה/מילוט דרך הים בתקווה להגיע לאיים הקנריים, המהווים שער לאירופה הנכספת.
היצירות המופיעות באוסף זה נכתבו לאחר השיחרור מן הקולוניאליזם הצרפתי על ידי כותבים משכילים, שקיבלו חינוך אירופאי ושפתם הכתובה היחידה היא למעשה צרפתית. המתח הזה בין הרצון לייחוד תרבותי, לאומי ודתי לבין ההשפעות העמוקות של השילטון והחינוך האירופאי הוא אחת התמות המרכזיות העולות באוסף.
היות שזוהי אנתולוגיה, שלושת היצירות שונות זו מזו וראויות להתיחסות נפרדת. למרות ששלושתן איכותיות ומעניינות, אהבתי במיוחד את הראשונה, "מכתב ארוך כל כך" מאת מריאמה בה, שיצאה לאור ב1979. זוהי נובלה הכתובה כמכתב מאישה שזה עתה התאלמנה לחברתה הטובה שעזבה את סנגל לאחר שבעלה לקח לו אישה שנייה, בלחץ המשפחה.
הכותבת משתפת את חברתה ברגשותיה ומחשבותיה, ותוך כדי כתיבה שוזרת סיפור חיים של אישה משכילה וחכמה שניסתה לשחרר את עצמה במקביל לשיחרור של מדינתה, אך תבניות דתיות וחברתיות מסורתיות מגבילות אותה.
קולה של המחברת הוא קול נשי אותנטי ומרגש שיוצר הזדהות מעבר לפערי המרחב והזמן. המחברת, שהיא אישה משכילה ועובדת, ויחד עם זאת רעיה אפריקאית מוסלמית נאמנה, מתחבטת ונאבקת בניסיון להתמודד עם מגוון הזהויות והתפקידים שהיא ממלאת. זהו ניסיון מעורר הערכה גם כאשר הוא לא זוכה להצלחה מלאה.
גם היצירות האחרות עוסקות בעיקר במתחים בין העבר להווה, בין אפריקה למערב ובין המנצל למנוצל.
כל הכבוד להוצאה על המפעל המקורי והחשוב, על התרגום הקולח ועל אחרית הדבר מאירת העיניים. בהחלט יש מקום לספרות אפריקאית מסוג זה על מדף הספרים הישראלי. ספרות משובחת אשר גם מקרבת אותנו אל ה"אחר" ואל היבשת אשר אנו יושבים בגבולה אך מפנים לה את גבנו.

- הסיפורים יפים, אבל הדפוס קטן מדי (יונה נ.)