ביקורת ספרותית על חטאי האב - דברי ימי קליפטון #2 מאת ג'פרי ארצ'ר
ספר מעולה

---

מעולם לא הייתי עצובה יותר לאחר קריאת ספר (אולי מלבד פרש הברונזה של פאולינה סיימונס). הסיבה לכך היא שעם סיום קריאתו של הספר, הגיעה ההבנה שקראתי מחצית מן הסאגה הנהדרת הזו.
הספרים הללו, עם שלל דמויותיהם הנפלאות, גרמו לי לא פעם לחוש שאני חוזרת אל חיק משפחה מנחמת. אם לרוב אני קמה ברטינות להאכיל את הקטנה בשלוש לפנות בוקר, הרי שעתה כשהיא התעוררה, קמתי בהרגשת ציפייה לקרוא את הפרק הבא.

שלא כמו קודמו, שהתמקד בעיקר בהארי קליפטון, הספר הזה נותן במה לשאר הדמויות- הוגו ברינגטון, מייסי קליפטון, אמה ברינגטון וג'יילס ברינגטון, ואילו הארי נדחק מעט הצידה.
אני אוהבת מאוד את פיתוח הדמויות שעושה ארצ'ר בספריו. קל להזדהות עימן. עם התפתחות העלילה, ניתן לחזות בה מעמדות שונות, וזה מוסיף נופך מעניין לסיפור.
למרות כל ההלל שלי לספרים אלו, היו שני דברים שצרמו לי במידת מה. הראשון נובע אולי מעיסוקי והאהבה הרבה שלי למדע.
בספר מתוארת שיטת בדיקת תורשה עפ"י גורם רזוס (RH)
בשיטה זו, לפי הספר, אם האב בעל רזוס חיובי והאם בעלת רזוס שלילי, אזי בנם לא יכול להיות בעל רזוס שלילי. כנראה ארצ'ר לא חקר את הנושא לעומק, שכן הדבר סותר לחלוטין את חוק התורשה הראשון של מנדל.
הדבר השני שצרם לי מעט, היו החורים בעלילה. דוגמא לכך היא ההתעלמות מסיפור בחירתה של מייסי. כאשר מייסי נאלצת לבחור בין שני מחזרים, לפתע קו העלילה הזה נקטע וממשיך מנקודה אחרת.
מדוע היא עשתה את הבחירה הזו? אולי הדברים הושמטו בעריכה. לי הם חסרו מאוד. כמו גם עניין התשלום עבור בית התה של מייסי. ועניין הוגו ואולגה, שנראה שנכתב במהרה או נערך באופן גרוע. נראה שארצ'ר התחיל תסבוכות חדשות ונטש אותן.
חלק מקווי העלילה מופרכים מאוד. סיפורי הגבורה של ג'יילס והארי גרמו לי לא פעם להרים גבה. המסע של אמה לארה"ב ומאבקה למען כתב ידו של הארי גם הם היו מוגזמים.
למרות כל זאת, ואולי בגלל כל הדברים הללו, הספר הזה נשאר במחשבותיי זמן רב לאחר שסיימתי לקרוא אותו.

» ביקורות נוספות של Leilany
» ביקורות נוספות על חטאי האב - דברי ימי קליפטון #2