ביקורת ספרותית על לעולם-לא-עולם מאת ניל גיימן
ספר מעולה

---

"מצחיק מאוד, מפחיד מאוד, מוזר מאוד"
ככה מתחיל התקציר של הספר, ואני לא מאמינה עד כמה שזה נכון. עם יד על הלב, כול מי שקרא את הספר מודה שזה נכון, כן?.
אני התאהבתי בניל O_0. הוא כתב יצירת אומנות מושלמת שכול נער, נערה, איש ואישה צריכים לקרוא.
איך שניל מתאר את ריצ'ארד כאיש נורמלי לחלוטין שברגע שמצא את- 'הנערה בעלת העיניים המוזרות' השתנו כול חייו, מ- א' ועד- ת'. בדרך הקלה הוא הכיר את מר קרופ ומר וונדאמר שטענו כי דלת, שמה של הנערה שמצא, היא אחותם הנעדרת מביתה. כשריצ'ארד מצליח לסלק אותם מביתו דלת מציגה בפניו את רוב סיפור חייה ש... לא אחשוף אותו בפניכם כי זה ייחשב ספויילר (למרות שאני ספויילרית בדם ובנשמה).
אז... ככה: בדרך הם נפגשים עם המרקיז דה קראבס (או איך שלא כותבים את השם שלו XD) שאבא של דלת הורה לה לבטוח בו. באחד מהשוקים (תדעו למה התכוונתי אם תקראו את הספר) הם פוגשים את האנטר, שתהפוך לשומרת הראש של דלת, אבל בסוף... אממ... היא... אני לא אגיד.
טוב, אממ... להגיד לכם מי האיש הרע בסיפור? או יותר נכון הרעים? מר קרופ, מר וונדמאר והמלאך איסלינגטון (תתפלאו, הוא מלאך אבל הוא רע ושוויצר).
טוב. אז איך לסכם? זה לא הספר הטוב ביותר לשנת 97', זה הספר הטוב ביותר אי פעם.
עשיתי לייק ענק לספר.

» ביקורות נוספות של קלין מארץ הספרים 3=
» ביקורות נוספות על לעולם-לא-עולם