סטלין סיימון סבאג מונטיפיורי8ביאוגרפיה של מ פ ל צ ת ! למי שמתעניין בנושא, זה הספר הנכון. אחרי הביקורות של טוביה ואחרים ,קשה להוסיף עוד משהו על ההיסטוריון סיימון מונטיפיורי שעשה עבודה יוצאת מן הכלל . אותי דווקא הרגיזו הביקורות של אחרים " אנושי? אינטימי? מנסים לייפות את האופי?" .על מה הם מדברים??? אני שואלת האם הם באמת קראו את הביאוגרפיה?? מדובר במפלצת..אדם האחראי לטרגדיה שההיקף שלה פשוט בלתי נתפס.. זה לא הוגן בעייני להשוות אותה לשואה או את את סטלין עצמו להיטלר,למרות שישנם בינהם גם דמיון אבל גם שוני...אך עדיין סדר גודל של הנעשה באחריות של איש אחד..לא נתפס. מוטיבציה? כמה ציטוטים מהספר: "שום מנהיג פוליטי לא היה כה מתוכנת למלחמה נצחית נגד אויבים כסטלין, שראה את עצמו כאביר בודד של ההיסטוריה הרוכב על סוסו, בהשלמה יגעה עם יעודו אל שליחות נאצלה" "אידיאולוגיה קנאית, לקפד את חייהם של מליוני בני אדם. גורלם שנקבע על ידי מדיניות הקולקטיביזציה." "לוחם קומוניסטי (שאמור להיות כל אחד ואחת מתושבי ברית המועצות) הנחוש לרסק את עצמותיהם, לבצע בדיקה ובחינה קפדנית באמצעות חבטות בפרצופם של אנשים "החולים" (חולים- הכוונה לא עומדים ביעדים של קולקטיביזציה). מחלה מול בריאות בעיניו של אוגואיסט, פרנואיד הנוירוטי והפגיע, הרתום לשליחותו המשיחית" והציטוטים המפורסמים של סטאלין עצמו: "הכרת טובה, היא מחלה של כלבים" "בעיות פוטרים על ידי מוות, אין אנשים - אין בעיות" מספר הנספים עולה על כ 10 מליון בתקופת הולודומור 1932-33 (שנה אחת בלבד) וכ20 מליון נוספים עד שנת 1939 בטיהורים הגדולים של סטאלין. ל א נ ת פ ס ...
רוחות הרפאים של גויהמילוש פורמן0קשה לקריאה, התיאורים על מסביב חונקים על העלילה עצמה, לפעמים גם לאורך כמה דפים , מה שמייאש אותך מלהגיע לפואנטה...אני עוזבת את זה בצד לבינתיים.חבל!
הפרדס של עקיבאיוכי ברנדס3ספר מ ע ו ל ה ! אחרי לכבות את האהבה שהיה אכזבה גדולה , ברנדס חוזרת למיטבה ואני כבר מחכה לעוד ספר שלה...
חמניותשראמי בונדריק8ספר טוב,המספר על החיים של ואן גוך בשנותיו האחרונים, נהנתי לקרוא,למרות ולא חידש הרבה אודות חייו אבל כרומן היה נחמד, אפילו שהסיפור אהבה בין הצייר לפרוצה הוא רק השערות של הסופרת-היסטוריונית ולא עובדה ידועה. סיפור עצוב, עם דגש מעניין על אהבה עד טירוף, של הצייר לאמנות ,ואהבה עד טירוף של הפרוצה אל הצייר בדרך לראותו אל תוך נפשו ולא החיצוניות שלו. האנשים הסובבים אותו מתוארים כבורים בגלל המנטליות המתאימה לאותה תקופה.אנשים ראו את הצייר כזר,מוזר,ומשוגע בגלל ההופעה החיצונית שלו,ההליכה או המבטא.והפרוצה היא רק פרוצה. הספר מתאר את היחס של החברה אל אנשים דרך תפיסות ודימויים לבלי להסתכל אל תוך נפשם ככל אחד בפני עצמו.והסוף הטרגי של נפש עדינה שלא שרדה...
התליוןמייק אוונס5לא אחת במהלך קריאת הספר כפי שקורה לי עם ספרים על השואה שאני סוגרת את הספר,נושמת עמוק מנסה לעכל,להכיל וממשיכה לקרוא. לאורך כל הספר ליוותה אותי תחושה של רוע. כמויות של רוע ושנאה ושאלה אחת שתמיד אני שואלת – למה? מאיפה? מאיפה בא כל הרוע הזה,מאיפה השנאה הזו של אדם כלפי כל אדם באשר הוא? נולדים עם זה? מקבלים את זה בבית? כל התשובות אולי נכונות וישנן מן הסתם עוד תשובות. הספר מלווה את שרה,נערה יהודייה שהיתה שכנתו של אדולף אייכמן באוסטריה. ספק התאהבה בו כנערה,ספק היה ידיד מה שבטוח בו ובאביו היתה קיימת שנאה רבה ורשעות רבה. הספר והסיפור ממשיך דרך חייה של שרה כיהודייה,כנרדפת,כבודדה שאיבדה את כל היקר לה בשילוב חייו של אדולף אייכמן. לרגע עוזרת שלו בעבודתו,לרגע הרצון שלו שתהיה מאהבת שלו וברגע אחר עומדת מול כיתת יורים. היא ניצלה,ברחה,עלתה ארצה עברה תלאות רבות עד שראתה את הארור הזה מוצא להורג. ברקע חייה,אהבת נעורים שאבדה,אנשים שהכירה ועזרו לה,רעב משפחה שהקימה ותליון אחד שנשאר ספק כמזכרת ספק כעדות. הגם שהדמויות והעלילה בדויים הרי מה שקרה בשנים ההם ידוע לכולנו. אי אפשר להתחבר לשרה כיהודייה שעובדת עבור אייכמן אבל אפשר להתחבר לזוועות שנעשו במו ידיו ובמו ידיהם של רבים אחרים. זה לא ספר קל. התיאורים,הזוועות עלולים לעצור את הקריאה ויחד עם זאת הוא כתוב בצורה קולחת ומרתקת. עצוב ומפחיד לסיים את קריאת הספר ולדעת שהאנטישמיות עודה כאן.
