“לא אחת במהלך קריאת הספר כפי שקורה לי עם ספרים על השואה שאני סוגרת את הספר,נושמת עמוק מנסה לעכל,להכיל וממשיכה לקרוא.
לאורך כל הספר ליוותה אותי תחושה של רוע. כמויות של רוע ושנאה ושאלה אחת שתמיד אני שואלת – למה? מאיפה?
מאיפה בא כל הרוע הזה,מאיפה השנאה הזו של אדם כלפי כל אדם באשר הוא? נולדים עם זה? מקבלים את זה בבית?
כל התשובות אולי נכונות וישנן מן הסתם עוד תשובות.
הספר מלווה את שרה,נערה יהודייה שהיתה שכנתו של אדולף אייכמן באוסטריה. ספק התאהבה בו כנערה,ספק היה ידיד מה שבטוח בו ובאביו היתה קיימת שנאה רבה ורשעות רבה. הספר והסיפור ממשיך דרך חייה של שרה כיהודייה,כנרדפת,כבודדה שאיבדה את כל היקר לה בשילוב חייו של אדולף אייכמן. לרגע עוזרת שלו בעבודתו,לרגע הרצון שלו שתהיה מאהבת שלו וברגע אחר עומדת מול כיתת יורים.
היא ניצלה,ברחה,עלתה ארצה עברה תלאות רבות עד שראתה את הארור הזה מוצא להורג.
ברקע חייה,אהבת נעורים שאבדה,אנשים שהכירה ועזרו לה,רעב משפחה שהקימה ותליון אחד שנשאר ספק כמזכרת ספק כעדות.
הגם שהדמויות והעלילה בדויים הרי מה שקרה בשנים ההם ידוע לכולנו. אי אפשר להתחבר לשרה כיהודייה שעובדת עבור אייכמן אבל אפשר להתחבר לזוועות שנעשו במו ידיו ובמו ידיהם של רבים אחרים.
זה לא ספר קל. התיאורים,הזוועות עלולים לעצור את הקריאה ויחד עם זאת הוא כתוב בצורה קולחת ומרתקת.
עצוב ומפחיד לסיים את קריאת הספר ולדעת שהאנטישמיות עודה כאן.”
