#
ובכן, חליתי. שום דבר שמחייב בידוד, סתם מחלת סתיו מדכדכת. טישואים לחים, שיעול ועיטוש ורחמים עצמיים. חשבתי שאם כבר מחלה של פעם, צריך לקרוא בה ספר של פעם. משהו עב-כרס וכבד, שאפשר יהיה לשקוע בתוכו גם בלי להפעיל את מעט התאים האפורים ששרדו. (סלחו לי על הקיטורים. גם אני הייתי מתעצבנת...)
אני מחבבת מאד מסעות בזמן ומציאות חלופית. אפילו אם צריך להניח בצד את הרציונליות ולהתמכר לסיפור שלא יכול להיות. לא הטרדתי את עצמי בשאלה איך יכולה אישה להיכנס להריון מגבר שהיה מת 200 שנה כשהיא נולדה. שלא להזכיר תיאורים רבים מאד וכתובים היטב של אהבה-לא-אפלטונית בין השניים, כשעדיף לא לחשוב על פער הדורות, הבדלי הידע והשינויים שחלו, מן הסתם, בגישה המוסרית והפרגמטית בין הדורות. גם לא נסיתי לגשר על הפרדוקס, לפיו הגיבורה בת המאה העשרים מעוניינת לשנות אירוע היסטורי (מסיבות טובות, כמובן) מה שישנה ביוגרפיה של המון אנשים (שלא ייוולדו, כתוצאה) אבל נזהרת מאד שמא מעשיה יגרמו למישהו יקר לליבה לא להתקיים... ברור שאדם אחד שאנחנו אוהבים חשוב יותר מאלפי אלמונים.
כחצי מהסיפור מתרחש בצרפת שלפני המהפכה, שהיתה מעצמה נחשבת מאד בתחום הדיפלומטיה, התככים המדיניים והריאל פוליטיק. חציו השני של הספר מתאר את סקוטלנד הנחשלת, ואת הקרב על המלוכה שם, שאולי קבע את גורלו של האזור למאות השנים שיבואו אחריו. גבלדון כותבת היטב ויודעת לספר סיפור. היא מצליחה להקים לחיים תקופה שאני בורה בה (ותודה למורָי להסטוריה, שהתמקדו בתאריכים ובהיסטורייה יהודית, ועזרו לי להישאר בבורותי בהיסטוריה הכללית). יש לה ידע רחב מאד על חיי היומיום בתקופה עליה היא כותבת. לבוש ומאכלים, הרגלי ניקיון, אמונות טפלות, אומנות, חולי ורפואה, דת, הרגלי חיזור וגישה לנישואים. כל אלה מתוארים לפרטי פרטים ותופסים את החלק הארי של 940 עמודי הספר. הסיפור קליל ביותר – בניגוד משעשע למשקלו הפיזי של הספר – אך גבלדון אינה מזלזלת בקוראיה ואינה נמנעת מהעלאת דילמות "כבדות" העוסקות בבחירה חופשית, במוסר, בזכויות יתר שאינן מוגבלות על ידי חוק. היא כותבת על המאה ה-18 אבל היא תוצר של התקופה שלנו, כך שהגישות של היום "זולגות" לסיפור, ועוזרות לקורא לקבל אותו.
האם היסטוריונים מסוגלים לתאר אירועים עתיקים שנעלמו בתהום הנשייה? לדעת גבלדון ההיסטורייה שייכת לסופרים ולפייטנים, שהעבירו את הסיפורים מדור לדור ובחרו בסיפור מעניין, שייזכר היטב, על פני דיוק היסטורי, שממילא לא ניתן להשיג. נראה לי שהיא צודקת.
