#
ובכן, חליתי. שום דבר שמחייב בידוד, סתם מחלת סתיו מדכדכת. טישואים לחים, שיעול ועיטוש ורחמים עצמיים. חשבתי שאם כבר מחלה של פעם, צריך לקרוא בה ספר של פעם. משהו עב-כרס וכבד, שאפשר יהיה לשקוע בתוכו גם בלי להפעיל את מעט התאים האפורים ששרדו. (סלחו לי על הקיטורים. גם אני הייתי מתעצבנת...)

אני מחבבת מאד מסעות בזמן ומציאות חלופית. אפילו אם צריך להניח בצד את הרציונליות ולהתמכר לסיפור שלא יכול להיות. לא הטרדתי את עצמי בשאלה איך יכולה אישה להיכנס להריון מגבר שהיה מת 200 שנה כשהיא נולדה. שלא להזכיר תיאורים רבים מאד וכתובים היטב של אהבה-לא-אפלטונית בין השניים, כשעדיף לא לחשוב על פער הדורות, הבדלי הידע והשינויים שחלו, מן הסתם, בגישה המוסרית והפרגמטית בין הדורות. גם לא נסיתי לגשר על הפרדוקס, לפיו הגיבורה בת המאה העשרים מעוניינת לשנות אירוע היסטורי (מסיבות טובות, כמובן) מה שישנה ביוגרפיה של המון אנשים (שלא ייוולדו, כתוצאה) אבל נזהרת מאד שמא מעשיה יגרמו למישהו יקר לליבה לא להתקיים... ברור שאדם אחד שאנחנו אוהבים חשוב יותר מאלפי אלמונים.

כחצי מהסיפור מתרחש בצרפת שלפני המהפכה, שהיתה מעצמה נחשבת מאד בתחום הדיפלומטיה, התככים המדיניים והריאל פוליטיק. חציו השני של הספר מתאר את סקוטלנד הנחשלת, ואת הקרב על המלוכה שם, שאולי קבע את גורלו של האזור למאות השנים שיבואו אחריו. גבלדון כותבת היטב ויודעת לספר סיפור. היא מצליחה להקים לחיים תקופה שאני בורה בה (ותודה למורָי להסטוריה, שהתמקדו בתאריכים ובהיסטורייה יהודית, ועזרו לי להישאר בבורותי בהיסטוריה הכללית). יש לה ידע רחב מאד על חיי היומיום בתקופה עליה היא כותבת. לבוש ומאכלים, הרגלי ניקיון, אמונות טפלות, אומנות, חולי ורפואה, דת, הרגלי חיזור וגישה לנישואים. כל אלה מתוארים לפרטי פרטים ותופסים את החלק הארי של 940 עמודי הספר. הסיפור קליל ביותר – בניגוד משעשע למשקלו הפיזי של הספר – אך גבלדון אינה מזלזלת בקוראיה ואינה נמנעת מהעלאת דילמות "כבדות" העוסקות בבחירה חופשית, במוסר, בזכויות יתר שאינן מוגבלות על ידי חוק. היא כותבת על המאה ה-18 אבל היא תוצר של התקופה שלנו, כך שהגישות של היום "זולגות" לסיפור, ועוזרות לקורא לקבל אותו.

האם היסטוריונים מסוגלים לתאר אירועים עתיקים שנעלמו בתהום הנשייה? לדעת גבלדון ההיסטורייה שייכת לסופרים ולפייטנים, שהעבירו את הסיפורים מדור לדור ובחרו בסיפור מעניין, שייזכר היטב, על פני דיוק היסטורי, שממילא לא ניתן להשיג. נראה לי שהיא צודקת.

גואלד דיאנה !!!
יתכן שזה הספר הארוך ביותר שקראתי מעודי.
פרט לכך, ספר נחמד, קריא ביותר, מספר את קורותיהם של ג'יימי וקלייר פרייזר, הפעם חייהם בגלות בצרפת, ששם הספר "שפירית בענבר" מסמלת את חייהם המשעממים של מעמד האצולה בצרפת.
מסתיים במרד של היעקובינים בקאלודן.
לא ברור לי בדיוק איך לסווג את הסדרה: הרפתקאות, רומנטיקה, היסטוריה או סתם חלום ( מאות שנים עוברות בחטף ) של דיאנה גבלדון.
לסיכום הספר בהחלט אינו נמנה על הספרים הטובים שקראתי, אם כי עם
הורדת ציפיות ושיפוטיות אפשר גם להנות ממנו.

מתקשה לעכל שצלחתי את הספר.
זה לא היה קל והיו הרבה משברים בדרך.
עזרו לי חסד הנעורים ששמרתי ל"נוכרייה" ומשמעת ברזל.
הספר יוצא מנקודת הנחה שהקורא קרא אך אתמול את הספר נוכרייה וזוכר כל פרט ועמוד.
לצערי עברה מעל שנה . לקח לי זמן ולא מעט משאבי אנרגיה להיזכר בכל דמויות והפרטים.

הספר מתחיל בשנות השישים. עשרים שנה לאחר שקלייר עברה וחזרה בזמן.
היא חוזרת למעגל האבנים עם בתה על מנת לספר לה על עברה.
היא מספרת לה מה עבר עליה מרגע שנפרדנו ממנה בספר הקודם, אי שם במאה השמונה-עשרה ועד שחזרה להווה כשהיא הרה.
סיפור האהבה הבלתי נשכח של קלייר עם ג'יימי פרייזר, הלוחם הסקוטי הנערץ, מתעורר שוב לחיים. אהבה נואשת, חסרת פשרות.
מסוג האהבות שאת מתה לחוות פעם אחת לפחות בחיים ומצד שני צריכה להיזהר מהן כמו מאש. כי הן שורפות.
תאומיהם הסקוטיים של טטיאנה ואלכסנדר (-:
הצמד עובר הרפתקאות ומשברים כיד המלך בניסיון למנוע קרב עקוב מדם שאמור להתרחש בעתיד.
אני לא בקיאה בהיסטוריה הסקוטית . השמות, המקומות והאירועים היו זרים לי.
לא הקל עליי עומס הדמויות השונות שצצו בכל פעם. צרפתים התערבבו לי עם אנגלים, סקוטים עם ספרדים.

הספר מסתיים בסוג של to be continued ...
עוד לא תמה הסאגה.

ארוך. ארוך מדי.

כ'כ נהנתי לקרוא את ההמשך של נוכריה
וללמוד עוד על סקוטלנד ,אנגליה,צרפת
בשנים של 1745
וכמובן כל זה לא היה מהנה בלי ג'ימי וקלייר
הגיבורים של הסדרה @ֹ-]

ננסה לא לחזור על הביקורת שנכתבה על הכרך הראשון - נוכרייה. גם הכרך השני שלכאורה מתיימר להיות פנטזיה הוא לא למעט מעט הבהוב של מסתורין. אבל הוא המשך של רומן היסטורי מותח ומעניין ובעיקר מלמד את היסטורית סקוטלנד בדרך יוצאת מהכלל. הכרך נשני לא מתעייף ממשיך את המתח והעניין של הראשון. מומלץ מאוד לאוהבי המילה הכתובה.

סיפור אהבה השזור בדפי ההסטוריה במאות שונות
כל דף מזמין הרפתקה חדשה
ממש הנאה צרופה מחכה לתרגום של הספרים הבאים
ידוע לי שהופיעו עד עתה שבעה ספרים ממליצה לאילו המסוגלים לקרוא ספר בעל 1000 עמודים

הספר מכיל 941 עמודים.
אני בעמוד 484 - אין כח יותר.. הדמויות מתערבבות בראשי. איני יודעת מי נגד מי. יש את הסקוטים, יש את האנגלים, יש את הצרפתים, יש את האיטלקים ועוד ועוד.
ההרגשה היא שהמחברת חייבת למלא את הדפים בתיאורים של המקומות, הקירות, המדרגות , האוניות, הכרכרות, אנשים ועוד אנשים מהרבה ארצות.
יש תחושה חזקה, שאם אמשיך לקרוא לא אספיק לעשות את הכביסה וממש חבל לפספס שמש חמימה כל כך שתייבש אותם מהר. אז אני עוצרת בעמוד 484, ואומרת לעצמי. תשמעי קלייר - בפעם הבאה שאת חוזרת לימי המצאת הפנצילין ולפני שאת חוזרת 200 שנה אחורה, עשי טובה, מלאי תיק ענק (כזה שלוקחים לצבא לשבועיים), דחסי בהם תרופות למכביר, אקמול, סוגי אנטיביטיקה וכו', וחזרי אליו לג'יימי ולאוכלוסייה המסכנה והבורה, עזרי להם להנצל ממחלות שנרפאות בקלות ובא לציון גואל.

בספר השני בסדרה של דיאנה גבלדון ההרפתקה של קלייר וג'יימי בסקוטלנד ממשיכה.
הפעם הספר ארוך אף יותר, 940 עמודים, וכבד יותר, אבל מצליח לקדם את העלילה ולגרום לתפניות חדות בה.
אמנם הספר מתחיל בהווה, כלומר 20 שנה אחרי שקלייר חזרה לפרנק, וזה קצת עיצבן אותי לדעת מראש שיש לה ילדה מג'יימי, לפני שנפרש כל הסיפור של איך ולמה.
אחרי כמה מהלכים בהווה, קלייר מתחילה לספר את הקורות אותה מהרגע שהתיישבה עם ג'יימי בטירה, ועד שחזרה לפרנק, שלוש שנים מאוחר יותר מהזמן בו עזבה.
סיפור האהבה בין הגיבורים רומנטי ונוטף דבש באופן קצת מוגזם, אבל תיאורי ההתנהלות בחברה הגבוהה בפריז, והתקדמות העלילה בסקוטלנד מעמעמים את תחושת הקבס הקלה. לשמחתי, האלימות בו מתונה יותר.
למי שנשבה בסיפור האהבה הזה, ולחובבי היסטוריה והיסטריה - מומלץ בהחלט.

אהבתי את נוכרייה, רכשתי את ההמשך בהתלהבות, התלהבות שדועכת ככל שאני מתקדם בקריאת הספר.
מוצא, שהסופרת מורחת את הסיפור הרבה מעבר לנדרש. מבחינתי ההמשך מאכזב. בטוח שכבר לא אקרא את החלק השלישי