ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 בספטמבר, 2014
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
"זה שאין לנקוב בשמו" הוא שהזכיר לי את הספר הזה, שחיכה המון זמן לתורו על המדף. יצא שהתזכורת הגיעה כשרציתי לקרוא משהו קל, קריא ובלתי מחייב, כך שאמרתי "תודה" וקראתי.
כל כך הרבה ביקורות נכתבו על הספר הזה, שהרגשתי כאילו כבר קראתי אותו בעבר. לא בטוח שיש לי מה להוסיף על תובנות שאר כותבי הביקורות - שחלקן היו מהנות עבורי לקריאה לפחות כמו הספר.
המונח "אספרגר" מתגלגל היום בקלות על הלשון, בערך כמו "הפרעות קשב וריכוז" והופך להסבר לתופעות, שפעם קראנו למי שנושא אותן סתם מוזר. המונח גם הופך אליבי לאלה שיש להם קשיים חברתיים במובן כלשהו (שמהווים, לנסיוני את רוב האוכלוסייה) ומין אות כבוד "גם אני לוקה באספרגר"... נכתבו ספרים על התסמונת ("המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של האדון הוא הידוע מהם, אבל לא היחיד).
כבר ציינו פה שגם העימות הרומנטי בין ניגודים פירנס היטב סופרים ותסריטאים. וכבר ציינו פה קודם שאנחנו מוכנים להנות מסיפור רומנטי מהסוג הזה, למרות שבחיים האמיתיים לא היה עולה בדעת רובינו אפילו לבדוק את אפשרויות החיבור עם בן זוג פוטנציאלי שאינו שייך למילייה החברתי שלנו. אבל לקרוא סיפורים על זה משמח לנו את הדמיון.
אז מה יש לנו כאן? ישנו דון, פרופסור חבר לגנטיקה באוניברסיטה אוסטרלית, לוקה כנראה בתסמונת אספרגר, חי חיים מתוכננים וחסרי איפיוני רגש ואמפתייה כלשהם, המחליט לחפש לו בת זוג באופן מדעי, עם שאלונים מפורטים הבודקים את מידת התאמתה של הגברת. והשאלה הנשאלת היא למה? מה היה לו רע בלי בת זוג שתבלבל לו את המוח? לשאלה הזו אין תשובה בסיפור. וישנה רוזי - גם יפה, גם אמפטית, גם עובדת בעבודה מגניבה של מוזגת בבאר (אבל היא אינטליגנטית ומשכילה דייה, שתדעו) ועוד כמה דמויות לקישוט העלילה. וכך מעמת לו סימסיון בין שתי דמויותיו, כשהוא עונה יפה על חוקי הז'אנר הרומנטי, לא מטריד את קוראיו עם פער-חברתי-שאינו-ניתן-לגישור ומצד שני גורם לקוראים לחבב את גיבורו, ולרצות שהוא יצליח, נגד כל הסיכויים, להשיג את בת הזוג הראוייה (למרות שהיא מעשנת...)
מה אני אגיד לכם? נהניתי לקרוא אותו, וזו הסיבה היחידה לדרוג, שלו הייתי ישרה יותר היה 3 כוכבים. הוא חביב, מפרגן מאד ללוקים בתסמונת, מתאר מצב של "מה היה אילו" ואפילו מספר קצת על "מה קרה אחר כך". אבל סימסיון - שכמו שכתוב על הכריכה הוא בעל ניסיון בכתיבת תסריטים וסיפורים קצרים, כמו גם בניהול מערכות מידע, לא הצליח להצחיק אותי. אולי לשם כך דרוש חוש הומור מפותח יותר משיש לי, ואולי רומנטיקה היא דבר רציני. הספר חביב ועוסק בנושא מוכר מאד, שאפשר לקרוא עליו שוב ושוב ולא להשתעמם וגם זה השג ספרותי, תודו.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים)
טופי- קריאה נעימה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים)
תודה רבה, טופי!
אני מניחה שהתובנות שלך אחרי שתקראי אותו יהיו שונות ומאלפות.
|
|
|
טופי
(לפני 11 שנים)
ואתמול מצאתיו בסיפריה, כנראה שהוא רוצה שאקרא אותו..
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים)
"זה שאין לנקוב בשמו":
אני לוקחת ה-כ-ל ברצינות.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים)
יופי. שמח שלקחת את דבריי ברצינות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים)
תודה רבה, נצחיה!
כשקראתי את הביקורת שלך (שוב) באמת חשבתי שתמיד אומרים שספר כלשהו הוא "ספר טיסה" ואף פעם לא אומרים עליו שהוא "ספר מחלה" למרות שסטטיסטית צריך יותר ספרים למחלות מאשר לטיסות...
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים)
תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו!
לפעמים המלצה מגיעה בזמן הנכון, כמו ההמלצה שלך. אם אקרא אותו פעם נוספת ודעתי תשתנה, אתה תהיה הראשון לדעת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים)
תודה רבה, dushka !
סימסיון השקיע המון בסיפור הזה, לדבריו. ובכל מקרה לא חרג ממה שדורש הז'אנר. בין 3 ל 4 כוכבים (בדרוג הקליל והצפוי...)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים)
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים)
בדיוק נזכרתי בו השבוע,
כי עברה שנה לסיטואציה שהביאה אותי לקרוא אותו בבית חולים. ואכן בהינתן ההנחה שצריך בת זוג (מה שלא ברור בכלל במסגרת התסמונת), אז הספר נחמד למדי.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
זה באמת מרגש לדעת שהמילה הראשונה של הביקורת שלך היא הכינוי שלי ("זה שאין לנקוב בשמו")
ועוד יותר מרגש לדעת זה שסוף סוף, אחרי הרבה הרבה מאמצים לגרום לך לקרוא את הספר, הואלת בטובך לקרוא את הספר הלא פחות מגאוני הזה. אני שמח שנהנית אבל לא במאה אחוז, כי עדיין אמרת שהוא סתם נחמד להעביר את הזמן או שהוא לא הצחיק אותך (מה שלדעתי ממש לא ככה), אבל גם אני חשבתי בקריאה ראשונה שהוא נחמד להעביר את הזמן (הציון הראשון שהענקתי לו הוא 4 כוכבים) אבל אז עשיתי קריאה שנייה (אם את זוכרת) והוספתי לו כוכב. ומי יודע, אולי הקסם גם ידבוק בך. אז מה שאני מציע הוא דבר כזה: תקראי כמה ספרים במשך כמה חודשים (בערך 3 או 4 חודשים) כמו שאני עשיתי, ואז כשכבר את תזכרי את הסיפור בבערך (אבל חלקים אחרים יישמטו לך מהזכרון) את מוזמנת לקרוא אותו פעם נוספת ואת תהני כמו שלא נהנית מספר בכל ימי חייך. (טוב, אולי חוץ מהארי פוטר...) ככה גם אני עשיתי- וזה עבד :) בכל מקרה, ביקורת טובה. הציפיות ארוכות הטווח השתלמו, למרות הכל. |
|
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
לו הייתי ישרה עם עצמי הייתי נותנת לו 4 כוכבים כי נהנתי מאוד לקרוא אותו
אבל הסתפקתי ב 3 כי באמת הוא קליל כנוצה והרומנטיזציה של האספרגר קצת הציקה לי.
|
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
