העוצמה הגברית - המתבטאת בכוח, רכוש, הפגנת כל אלה כדי להשיג עוד כוח ורכוש - את העוצמה הזאת חושף וולף בספר הזה באופן הכי בוטה שאפשר. וולף הוא סופר בעל אג'נדה, והוא משעבד את סיפורו - ואת גיבוריו - לאג'נדה שלו. הספר הזה עוסק בעיקר בגברים - הנשים המתלוות לסיפור בעיקר כדי להבליט את הגברים על ידי ניגוד או השלמה. הספר הוא רומן רחב יריעה - כמעט 700 עמודים - המתרחש בשנות השמונים של המאה הקודמת באטלנטה שבדרום ארצות הברית, מעניין וקריא לכל אורכו.

מעשה בטייקון בשנות השישים, מסוג אלה שהתרגלנו לקרוא עליהם בעיתון: מוצאו מ"עמך", את הונו ומעמדו בנה בשתי ידיו - ואולי גם בעזרת קצת ממון שהביאה לו אשתו. הוא קונה ומוכר, בונה מגדלים, מכור "לכבוד" שרוחשים לו החלשים ממנו. חי לו בראוותנות בבתיו המפוארים, נוסע בצי מטוסים, מגדל עדרי סוסים גזעיים, וחי עם אשתו החדשה והיפה, שהחליפה את המודל עם עודף המשקל שהפך כבר דהוי ולא ההולם את מעמדו. וולף הוא סופר של תאורים. הוא לוקח את הזמן שלו ומספר את הסיפור בדרכו. יש בספר תאורים שמקימים את הסצינות המתוארות לחיים טוב יותר מכל קולנוע.

וולף משתמש בניגודים כדרך להעברת רעיונותיו. והניגוד הקיצוני מכל הוא השוואת דרך החיים הצרכנית, ההוללת, הפזרנות המופגנת, ההתייחסות השטחית לזולת עם הפילוסופיה של הסטואיקנים, שהיא בערך ההפך מכל אלה. אחד הגיבורים מגיע בטעות לספר המכיל את תורתו של אפִיקְטָטוּס - עבד משוחרר מהמאה הראשונה לפני הספירה, שנחשב לאחד המנהיגים של הפילוסופיה הזאת - הוא מתחיל לאט לאט ללמוד את התורה ולחיות על פי הגישה המעמידה את האופי בראש סולם הערכים, מניחה שאנחנו יכולים לשלוט רק במחשבותינו וכוונותינו, ומניחה שרגשות שליליים הם בחירה של היחיד, ואינם קשורים לנסיבות חיצוניות.

הספר כתוב היטב, עושה את מה שוולף עשה גם ב"מדורת ההבלים" - חושף באכזריות רבה את מה שעומד מאחורי התנהגויות שאנחנו מכנים "נורמטיביות" וגם מאחורי הערכים של החברה שלנו, שהתרגלנו לחשוב שהם היחידים הבאים בחשבון. הוא מצליף בתאוות הכוח הלא מרוסן, בצורך לחיות בפזרנות, ביחסי גברים-נשים ובגזענות המוסווית בצביעות. הוא מספר סיפור שמרתק אותך וגורם לך לחשוב. הביקורת של סוריקטה גרמה לי לחפש (המון זמן!) את הספר הזה (תודה רבה!) ואני מסכימה גם לדעתה, שסוף הספר - שעונה על "מה קרה אחר כך?" - אינו טוב כמו השאר.
התפעלתי מהספר, גם מהסיפור הקושר בין דמויות שונות, וגם - בעיקר - מהתשובה המוכנה של וולף לשאלה ששואלים במחוזותינו "אז מה אתה מציע?"...

העוצמה הגברית - המתבטאת בכוח, רכוש, הפגנת כל אלה כדי להשיג עוד כוח ורכוש - את העוצמה הזאת חושף וולף בספר הזה באופן הכי בוטה שאפשר. וולף הוא סופר בעל אג'נדה, והוא משעבד את סיפורו - ואת גיבוריו - לאג'נדה שלו. הספר הזה עוסק בעיקר בגברים - הנשים המתלוות לסיפור בעיקר כדי להבליט את הגברים על ידי ניגוד או השלמה. הספר הוא רומן רחב יריעה - כמעט 700 עמודים - המתרחש בשנות השמונים של המאה הקודמת באטלנטה שבדרום ארצות הברית, מעניין וקריא לכל אורכו.

מעשה בטייקון בשנות השישים, מסוג אלה שהתרגלנו לקרוא עליהם בעיתון: מוצאו מ"עמך", את הונו ומעמדו בנה בשתי ידיו - ואולי גם בעזרת קצת ממון שהביאה לו אשתו. הוא קונה ומוכר, בונה מגדלים, מכור "לכבוד" שרוחשים לו החלשים ממנו. חי לו בראוותנות בבתיו המפוארים, נוסע בצי מטוסים, מגדל עדרי סוסים גזעיים, וחי עם אשתו החדשה והיפה, שהחליפה את המודל עם עודף המשקל שהפך כבר דהוי ולא ההולם את מעמדו. וולף הוא סופר של תאורים. הוא לוקח את הזמן שלו ומספר את הסיפור בדרכו. יש בספר תאורים שמקימים את הסצינות המתוארות לחיים טוב יותר מכל קולנוע.

וולף משתמש בניגודים כדרך להעברת רעיונותיו. והניגוד הקיצוני מכל הוא השוואת דרך החיים הצרכנית, ההוללת, הפזרנות המופגנת, ההתייחסות השטחית לזולת עם הפילוסופיה של הסטואיקנים, שהיא בערך ההפך מכל אלה. אחד הגיבורים מגיע בטעות לספר המכיל את תורתו של אפִיקְטָטוּס - עבד משוחרר מהמאה הראשונה לפני הספירה, שנחשב לאחד המנהיגים של הפילוסופיה הזאת - הוא מתחיל לאט לאט ללמוד את התורה ולחיות על פי הגישה המעמידה את האופי בראש סולם הערכים, מניחה שאנחנו יכולים לשלוט רק במחשבותינו וכוונותינו, ומניחה שרגשות שליליים הם בחירה של היחיד, ואינם קשורים לנסיבות חיצוניות.

הספר כתוב היטב, עושה את מה שוולף עשה גם ב"מדורת ההבלים" - חושף באכזריות רבה את מה שעומד מאחורי התנהגויות שאנחנו מכנים "נורמטיביות" וגם מאחורי הערכים של החברה שלנו, שהתרגלנו לחשוב שהם היחידים הבאים בחשבון. הוא מצליף בתאוות הכוח הלא מרוסן, בצורך לחיות בפזרנות, ביחסי גברים-נשים ובגזענות המוסווית בצביעות. הוא מספר סיפור שמרתק אותך וגורם לך לחשוב. הביקורת של סוריקטה גרמה לי לחפש (המון זמן!) את הספר הזה (תודה רבה!) ואני מסכימה גם לדעתה, שסוף הספר - שעונה על "מה קרה אחר כך?" - אינו טוב כמו השאר.
התפעלתי מהספר, גם מהסיפור הקושר בין דמויות שונות, וגם - בעיקר - מהתשובה המוכנה של וולף לשאלה ששואלים במחוזותינו "אז מה אתה מציע?"...