ביקורת ספרותית על גבר במלואו מאת טום וולף
ספר טוב

---

מעט תהפוכות עברו עלי במהלך הקריאה בספר הזה.

נתחיל מזה שכשהגעתי לאמצע הספר הרגשתי שהבנתי. הבנתי מה מנסים להגיד לי, וכיוון שברור היה לי שאני גם יודעת מה יעלה בגורל הגיבורים, יודעת שרק יהיה להם רע יותר, הרי שאין טעם להמשיך ולקרוא. בדומה לגורלן של החלטות רבות שאני מקבלת בשעת לילה מאוחרת, למחרת בבוקר המשכתי כמובן לקרוא בו. והתברר שלא כל כך ידעתי.

סוף הספר היה כבר סיפור אחר. שם הרגשתי שהוא קצת צוחק עלי, טום וולף. לולא הייתי משוכנעת שלא קיים מי שיטרח ויכתוב 700 עמודים רק כדי לספר בדיחה, אולי הייתי צוחקת. כל מה שאני אומר על הספר הזה מכאן ואילך מתייחס ל 664 העמודים הראשונים. הם מצויינים. את היתר אני ממליצה פשוט לא לקרוא.

כפי שאפשר לנחש מן הכותרת, הספר הזה הוא בעיקר על גברים. גברים במרכז אמריקה, באטלנטה, זו שמנסה להסתיר את הגזענות שלה, את השוביניזם שלה ואת הפרובינציאליות הדרומית שלה תחת מעטה של מודרניות וגלובליות, ולא ממש מצליחה בזה. יש פה גברים רבים שהם עשירים מאד (מאד!) או בעלי השפעה וגם אחרים שהיו רוצים להיות כאלה, עשירים ובעלי השפעה. יחד הם מנהלים את העולם. והתיאור שלהם הוא מעט לעגני. הוא לא ממש לועג להם ולכן אפשר לחבב אותם, לזלזל בהם, לרחם עליהם או להבין אותם. הוא בעיקר לועג לסולם הערכים שלהם, לשאיפות שלהם, ובאמצעותם, לחברה שהם חלק ממנה.

בתוך אלה ישנו גם גיבור אחר, מין שעיר לעזאזל. איש ישר ופשוט שמושפע בעקיפין מההחלטות ששועי העולם יכולים לקבל בהינף יד. הוא קצת הזכיר לי את אדון החצר, הגיבור הזה. היה שלב שבו חשבתי שטום וולף הולך לעשות כמעשה טריסטן אגולף, כלומר, לחשוב מה הדבר האכזרי ביותר שניתן לעולל לגיבור שלו, וללכת על זה. את הגיבור הזה הוא לגמרי אוהב. איתו אין שום לעג, רק כבוד ואהבה, כי יש בו היכולת הנפלאה להישאר נאמן לעצמו ולבטא צדק ואכפתיות, להיות אדם יפה וסוציאלי.

זהו רומן ריאליסטי, כוחני מאד, שמבקר בחריפות את החברה האמריקאית. הוא עושה זאת באופן רווי התרחשויות, סוחף ומעניין, ספר שעצם הקריאה בו מאד מאד מהנה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על גבר במלואו