ביקורת ספרותית על החצי האפל מאת סטיבן קינג
ספר בסדר

---

מיזרי היה הספר הראשון שקראתי של סטיבן קינג. מאז, כולם היו צל חיוור בהשוואה לאחות הרחמניה ורדופת השדים, שהצליחה לגלם קייטי בייטס בצורה כל כך קולעת (וגם קיבלה על כך אוסקר). באחת הביקורת האחרונות שכתבתי סיפרתי על הבולמוס הבלתי נשלט שלי לקרוא ספרים רבים ככל האפשר, אחרי החשיפה הראשונה לסופר שבאמת... שבה אותי. סיפרתי על ארי דה לוקה, פול אוסטר וגם על מאיר שליו. במקרה של ספרות מהז'אנר "הסטיבן קינגי" ההתמכרות החלה (עדיין לא נסתיימה) עם מיזרי.
הבעיה שאמנם הכתיבה היא בהחלט אותה הכתיבה, אך "הפתרונות" והכלים שבה הוא משתמש בכדי לקדם את העלילה שואבים רבות מעולם הנסתר ובמקרים מסויימים ממיתולגיות שמתפתחות למפלצות . שיטות אלה נתפסות בעיני כמשהו פחות מוצלח, שלא לומר משהו זול.
להעמיד עלילה בעלת זכות קיום בעולם המציאות כמו אחות מטורפת ששובה פציאנט ומתעללת בו כאקט של אהבה, מסירות ותלותיות היא בהחלט אקט נתפס ומציאותי. אמנם על גבול הדמיוני אך בהחלט נתפס בעולמנו בו שומעים אחת לחודש על מפלצות בשר ודם ברחבי העולם.
שימוש בשדים הלובשים עור וגידים (החצי האפל, הקמע, העמדה, דספריישן-עיר ושמה יאוש ) פשוט... זול יותר בעיני.
אל תבינו לא נכון- הכתיבה בהחלט מעניינת ובהחלט יש מתח באוויר, אבל כשנגמר הספר.. אז נגמר הספר.
לא אצרף ציטוט הפעם, מאחר ולא יכולתי לעמוד בפרץ "ולצטט" ביקורות קודמות שלי.

» ביקורות נוספות של יניש
» ביקורות נוספות על החצי האפל