ביקורת ספרותית על רק עוד דבר אחד מאת ג'ונתן טרופר
ספר בסדר

---

אחרי התיאבון שפיתחתי לטובת ההומור של טרופר, חטפתי ליד את "רק עוד דבר אחד". האם גם כאן מצטיין המחבר בחוש הומור? האם בספר שכתב אחרי "מכאן אני מתחיל" הוא מחדד את ההומור, מבריק אותו ומרים אותו לגבהים? התשובה היא, לא.
למרות זאת, היו כמה קטעי הומור טובים למדי. כמו באותה סצנה שבה נאלץ הגיבור להיות נוכח בטקס ברית מילה של תינוק שאמו זה עתה התגיירה:

"התינוק בקושי הספיק להתאושש מטראומת הלידה, שלו, כשנשטף אל מחוץ לחמימות הרחם ופתח במסע קלאוסטרופובי מעיק לאורך תעלת הלידה ואז הושלך ללא רחם אל האור הקר והאכזרי של העולם. ועכשיו, שמונה ימים לאחר מכן, בדיוק כשכבר התחיל לפתח תיאבון לחלב אם ולחמצן, והוא חושב לעצמו שאולי יצליח בכל זאת להסתדר כאן, מגיע אדם זר, מוריד לו את החיתול ומתנפל על הזין המזערי שלו עם אזמל..."
ומה הוא חושב על האם שהתגיירה לא מכבר - "עכשיו בנה ישלם עלכך את המחיר" ועל האב? "הוא מסתכל על בנו שמוכנס פנימה אל החדר ומרגיש גאה, שלא לומר זחוח, יש לו צורך שכולם יחזו באקט. שכן הוא מל את בנו למען אביו, שמל אותו למען אביו שלו, שניצל ממחנות הריכוז. ואולי זה מפני שהאב חש צורך פנימי לא מודע שהזין של הבן שלו ייראה כמו הזין שלו..."

זאת טעימה מקטע הומור משובח וייחודי של מחבר הספר, שהפעם הפנה את חיצי ההומור שלו לכיוונים אחרים, והשתמש בהומור שחור אבל במסורה, בחסכנות יתר.

בסך הכל אם הספר הקודם, "מכאן אני מתחיל" נמכר הודות להומור, הספר "רק עוד דבר אחד" נמכר הודות לעלילה והיכולת הנפלאה של טרופר להיכנס מתחת לעור של הדמויות ולעורר ביניהן שיחות נפש, כפי שעשה גם ברומן הקודם.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על רק עוד דבר אחד