מזמן לא קראתי ספר נוער, ומזמן עוד יותר לא קראתי ספר נוער כל כך טוב! הסיפור של קסם המשאלה לוקח את הקורא אל עולמות הפנטזיה של סיפורי האגדות הקלאסיים, אלו שגדלנו עליהם, ומאגד אותם בתוך עולם קסום אחד שבו קיימים בעצם כולם בכפיפה אחת עם חוקי הקסם שלהם ביחד. הסיפור מתחקה אחרי תאומים יתומים מאב שנופלים בטעות לתוך ספר האגדות של סבתא שלהם ויוצאים להרפתקאה לנסות לחזור הביתה, אחרי שיפענו את קסם המשאלה שיחזיר אותם.
הכתיבה של קולפר נפלאה, היא סוחפת, אמנם פשוטה, אך מלאה כל טוב, פנטזיה, רומנטיקה, דרמה, מתח, המון קסם ובעיקר הרפתקאה מופלאה. קולפר (בתרגומה המצוין של של נועה שביט) מביא לחיים את מאחורי הקלעים של סיפורי האגדה המוכרים לנו, ומאחד את עולם האגדות הקלאסי ושל מה שקורה אחרי האגדות המקוריות - ולא אלו בתכסית של דיסני - לכדי סיפור שלם אחד ויפה.
הדמויות של קולפר מלאות ועדינות, מרגשות ועמוקות והוא מעלה את קרנן של דמויות הפנטזיה לרמה הרבה יותר אנושית מהפסלטיקיות הדביקה שלהן לפעמים כמופיע בסיפורי אגדה. קולפר כותב עולם מלא תיאורים ויופי, ועם זה נשאר נאמן גם לקצב העלילה שלו ולא נוטה לתיאורי יתר וסרק כמו שלפעמים קורה.
בקיצור חווית קריאה מהנה ומרגשת.
תהנו...

#
שני ספרים הגיעו למקום הראשון במצעד הספר-האחרון-שאקרא-בשנת-2020. זכה "ארץ האגדות", שנראה לי הסיפור הכי מתאים לסגור שנה בה התאחדו מכשפי ומכשפות כל העולם לקללה עוצמתית במיוחד.

זוג תאומים בני 12 – בן ובת – מקבלים ספר אגדה עתיק, ומגיעים דרכו לעולם בו האגדות הן המציאות. התאומים מתוארים כמו מי שאין לו ילדים בגיל הזה, או לא היו לו אחים כשהיה בגיל הזה, או לוקה באמנזיה קשה, היה מעצב: הם לא רבים, רק מתווכחים, לפעמים, בנימוס. הם ידידים טובים ומשלימים האחת את השני. היא אוהבת ללמוד, הוא אוהב לפעול. ההתחברות לאגדות היא דרך המשך האגדות הקלאסיות. מה קרה לסינדרלה אחרי שנישאה לנסיך? איך נראו חייה של רפונזל אחרי שהנסיך הציל אותה? מה קרה למכשפה אחרי שהנזל וגרטל הצליחו לעבוד עליה? איך זהבה ממשיכה אחרי ההרפתקאה שלה עם הדובים? קיוויתי למעוף ומקוריות, לתובנות לגבי מקום טוב–הלב, הצדק והאמת בחייהם של בני התמותה, ולהבנה של ערכים על-זמניים. טעיתי. זה לא נמצא בספר הזה, שהוא סיפור מסע חביב שיגרתי ולא מקורי במיוחד לנוער.

ופה המקום להשוות את מה שעשה רואלד דאל לאגדות הקלאסיות, לדוגמה "כיפה אדומה", בספרו המקורי והשנון "חרוזים נלוזים". מדובר בסוף דו השיח בין כיפה אדומה לבין "סבתא" שהיא הזאב בתחפושת, מיד כשהזאב מאיים לבלוע אותה:
"... כִּפָּה אֲדֻמָּה אָז מָשְׁכָה בַּכְּתֵפִיִּים,
זָקְפָה אֶת הַגַּב, פָּשְׂקָה תֶּ'רְגֶּלִיִּיֶּם,
הַכְּנִיסָה ת'יד אֶל הַכִּיס מֵאָחוֹר
הוֹצִיאָה אֶקְדָּח אוֹטוֹמָטִי שָׁחֹר,
כִּוּוּנָהּ וְיָרְתָה שָׁלוֹשׁ יְרִיּוֹת,
וּמִיָּד הוּא הָפַךְ לִזְאֵב מֵת מְאֹד..."
ואחרי חודש בערך כשהוא פוגש אותה מטיילת ביער ליד ביתה:
" שִׁנּוּי מְהַמֵּם שֶׁל מַמָּשׁ חָל בַּגְּבֶרֶת.
עַכְשָׁו הִתְעַטְּפָה בְּפַרְוָה נֶהְדֶּרֶת.
'שָׁלוֹם' הִיא אָמְרָה לִי 'הַאִם שֶׁמֵּת לֵב
לִמְעִילִי הַמַּקְסִים מִפַּרְוַת הַזְּאֵב?'" *
* ולפני שתעירו לי – אני מתעבת ודוחה שימוש בפרוות לכל מטרה שהיא, פרט להומור, כמו פה.

ובכן חברים – שתהיה לנו שנה טובה. אני לא מעזה לומר את מה שכולם אומרים – שהשנה הבאה תצטרך להתאמץ מאד כדי להיות גרועה מהשנה החולפת. לא הייתי רוצה לאתגר שום מכשף/ה. אבל תזכרו – גם בשנה הגרועה כמו שהיתה צחקנו לפעמים, אפילו, במיוחד, כשהבדיחה היתה על חשבוננו. ולשנה הבאה – הלוואי שירבו סיבות לצחוק אמיתי, מתגלגל ומכל הלב.

היום יש לי יום הולדת 18!
ולכבוד זה החלטתי לכתוב ביקורת על סדרת ספרים מיוחדת במינה: ארץ האגדות.
הספרים מתאימים לגילאים צעירים יותר אבל לא אכפת לי, קראתי את הספרים שנה שעברה ואני ממש אוהב אותם. לדעתי קוראים מכל הגילאים יכולים להנות מהספרים האלה, כל עוד אוהבים את הרעיון של הסדרה.

יש שישה ספרים בסדרה המספרת על שני אחים תאומים בני 12, אלכס - שמצטיינת בלימודים ואחראית, וקונר - שדי הפוך ממנה, ונרדם בשיעורים בבית הספר. השניים נופלים לתוך ארץ האגדות, זהו עולם שבו כל האגדות המפורסמות הן אמיתיות וממשיכות להתקיים. יש מפה של העולם עם הממלכות השונות בתחילת הספר.
בספר הראשון ״קסם המשאלה״, התאומים מנסים למצוא את דרכם חזרה הביתה, ולשם כך עוברים מסע הרפתקאות מרתק, גדוש אירועים, חוויות, סכנות, פיות, ארמונות ובעיקר דמויות מהאגדות. היכונו לצאת למסע קסום בלתי נשכח שתמיד חלמתם עליו! (לפחות אני תמיד חלמתי, אולי גם אתם)

אפשר לקרוא רק את הספר הראשון, ומי שרוצה לאחר מכן גם את השני. ואז ספרים 3-6 בהמשכים. דרך אגב אני באופן אישי הכי אהבתי את הספר הרביעי ״מעבר לממלכות״, והכי פחות אהבתי את הספר החמישי ״מסעותיו של הסופר״.

כל כך נהנתי לקרוא את הספר. יש בו הרבה הרפתקאות, והצלחתי לדמיין הכל ממש כאילו זה לגמרי אמיתי. כל פעם שפתחתי את הספר וקראתי - נשאבתי לתוך ארץ האגדות וחוויתי הרפתקאות אינסופיות, וגם הדמויות טובות ומצחיקות (אין על כיפה אדומה! היא ממש קורעת).

ספר מהנה ביותר. הכי מומלץ למי שאוהב אגדות ורוצה לחיות בעולמות קסומים.
לא תתחרטו על הקריאה. אחרי שקוראים את הספרים האלה מבינים מה זה ספר מהנה: ספר ששוקעים בו, בלי תיאורים מיותרים שמורחים את העלילה ולא עוזרים בכלום, שנכנסים לתוך העולם ולא רוצים לצאת ממנו, או מחכים לחזור אליו. לפעמים הכי נהנים דווקא מהספרים שלא מתיימרים להיות יצירת מופת בלתי נשכחת, אלא מטרתם רק להסב הנאה, מתח, הומור והרפתקאות שכולם יהנו מהם!
ואני עוד אקרא את הסדרה הזאת שוב. אלכס וקונר מחכים לי... וכיפה אדומה כמובן. (:

מהם האגדות?- האגדות הן בעצם סיפורי ילדים (דמיוניים כמובן) שמלמדים אותנו לקחים חשובים על החיים שלנו.
כולנו מכירים את "האחים גרים"- "יעקוב" ו"וילהלם" גרים אשר חיו בצוותא בגרמניה (אני מניח שלא צריך לפרט יותר מדי על הארץ הזו...), אשר אספו סיפורי עם שונים והקימו אותם לתחייה על גבי הדפוס!!!.
וודאי שאין צורך להזכיר את האחד והיחיד:"הנס כריסטיאן אנדרסן"- שחי בדנמרק- מחבר אגדות מעולות שמוכרות גם כיום, בעולם המודרני.

הספר הזה, מאת "כריס קולפר", שנקרא גם "אחד ממאה האנשים המשפעים ביותר בעולם לשנת 2011", יצר עולם מוזר שבו מתברר שהאגדות שאנו מכירים, באורח- פלא, ממשיכות להתקיים.

ואיך אפשר לא ליצור אח ואחות (תאומים במקרה הזה) שנשאבים באמצעות ספר אגדות אל "ארץ האגדות"- נשמע קיטשי? טוב, זה גם מה שאני חשבתי בתחילה, אבל התברר לי שלא סתם הוא זכה במקום הראשון של רשימת רבי-המכר של ה"ניו-יורק טיימס"...

ספר שכיף לקרוא.

ספר פנטזיה מצוין!!!!
אני ממליצה!!!

לדעתי ארץ האגדות השתלטה לגמרי על הבמה של הארי פוטר כשהייתי בכיתה ג' קראתי את הראשון ואהבתי ממש ממש ממש!!!

שנה אחרי זה חברה שלי קראה אותו ואני קראתי את השני ואחר כך את השלישי וגם היא (היא אהבה אותו גם) וממנה השגתי את הרביעי. תאמינו לי קראתי הרבה ספרים אבל אף אחד לא הרשים אותי כמו ארץ האגדות! אני מחכה כבר בלי סבלנות לספר החמישי! הספר הזה סוחף ולדעתי הוא מתאים לכל אחד גם למי שלא אוהב אגדות!(כמוני). כריס קולפר יודע לשנות את האגדות בצורה מרשימה ביותר!!

היי.
אזהרות מראש: מלא ספוילרים. והביקורת הזאת תהיה על הסדרה בשלמותה אבל גם עם פסקה רק על הספר הזה
תקציר:
אלכס וקונר התהפכו כל הלילה במחשבות על קסם המשאלה... הם חייבים לעשות כל מה שיורה להם היומן. אין להם ברירה.
הם עומדים לצאת למסע החיפושים הגדול בחייהם. (גם אחרי קריאת כל הסדרה כמה פעמים, לא הבנתי את השורה הזו.)

כאשר סבתם של התאומים נותנת להם במתנה את ספר הסיפורים הנדיר שלה, אין להם מושג שהם ימצאו את עצמם בעולם שהוא מעבר לכל דמיון: ארץ האגדות, שבה כל סיפורי הילדות שסופרו להם הם אמיתיים.
אבל אלכס וקונר מגלים במהרה שהסיפורים לא הסתיימו ב"אושר ובעושר" אלא ממשיכים להתקיים בארץ האגדות – זהבה היא פושעת נמלטת (ואחת הדמויות האהובות עלי), צאצאי הזאב הרע מחפשים לנקום בכיפה אדומה, וסינדרלה מצפה ללידת ילדה הראשון!
התאומים יעשו הכול כדי לחזור הביתה. אבל האם יצליחו לעשות זאת כשהמלכה הרעה רודפת אחריהם?
ארץ האגדות הוא מסע הרפתקאות מרגש מלא קסם, מצחיק ומותח. (כאן אני לא יכולה לא להסכים)

וואו.
זו המילה שאמרתי אחרי סיום הספר הזה.
פינת זכרונות מהעבר:
לפני שנתיים, היינו צריכים לעשות יומן קריאה על כל ספר שנבחר. אני בחרתי את לב של דיו (ספר מדהים שעוד לא החלטתי אם לעשות עליו ביקורת או לא) ועזרתי לחברה שלי לבחור ספר (שעוד לא קראתי) בגלל שהיא לא אוהבת ספרים עם הרבה רצח ודם, בחרתי לה ספר עם כריכה שנראתה תמימה ותקציר טוב (למרות שתקצירים בדר"כ משקרים) והיא ממש אהבה אותו. אז גם אני ניסיתי, וממש אהבתי. זה מדהים איך שהסופר לוקח את הדמויות מהאגדות, שתמיד שטחיות, ומוסיף להם אישיות ועומק. כל הרעים נראים לי עכשיו שונים, כי יש להם סיבות טובות למה שהם עושים. (וגם לוולנטיין אבל הוא לא קשור לפה). ממש אהבתי את המלכה הרעה, שכל מה שרצתה היה להתאחד עם מירו, אהובה. (שנתקע במראה (mirror), וקוראים לו מירו. רק אני ראיתי את זה?) ובזאת נגמרה הפסקה המוזרה על הספר הזה.

גם אהבתי את זה שאנחנו חושבים שדמות היא רעה, אבל אז בסוף מגלים שדמות אחרת גרמה לה להיות כזאת (תמותי, מורינה!). והכתיבה ממש טובה, ואם לנסח בשיחה של קונר עם גברת פיטרס: "'אבל סופרים לא אמורים להיות ממש חכמים?' שאל קונר. 'הם לא אומרים דברים כמו סבורני, ואינני מצדד בכגון זה?' 'כדי להיות סופר טוב יש צורך במשהו ראיו לסיפור וברצון לספר אותו.' אמרה גברת פיטרס. 'סיפור טוב צריך להיות מהנה, ולפעמים פשטות יכולה להגיע רחוק.' (הצלחתי לכתוב עמוד בשתי שורות. האשטאג גאה בעצמי) בדיוק כמו שנאמר, הסופר משתמש במילים פשוטות ובכל זאת הספר מושלם.


זהו הסוף של הביקורת הארוכה מאוד הזאת. ביי ותודה שסבלתם אותי

ציטוטים אהובים:"לפעמים אנחנו כל-כך מתמקדים בחסרונות שלנו,עד שאנחנו שוכחים את היתרונות.זה שאתה צריך לעבוד קצת יותר על משהו שלאחרים נראה קל לא אומר שאין לך כישרונות משלך". וואו.
"כשאתה מקבל את המגבלות שלך,הן מפסיקות להיות מגבלות!"
"להבה עשויה להתאהב בפתחת שלג,אבל הם לא יכולים להיות ביחד בלי לפגוע זה בזה."

העלילה מעניינת וסוחפת מאוד,לא היה רגע שידעתי מה יקרה בדף ובפרק הבא,הרעיון של קסם המשאלה נחמד מאוד ופנטסטי בהתאם.
האמת שהספר מזכיר את הסדרה המעולה "היה היה פעם" בגלל הסיפורים והרקע העשיר והלא צפוי שעומד מאחוריהם אך למרות זאת ההנאה מהספר גדולה!
סיפור מעניין דמויות חביבות ומקסימות,נהניתי מכל רגע.
הספר מומלץ בחום והבנתי שכבר יצא ספר ההמשך,אני מקווה למצוא אותו בשבוע הספר.

ספר מעולה.
האמת שבחנות, את הפריצה קניתי ישר, ואחרי זה לא הייתי בטוח איזה ספר אני רוצה- מורדים, או את זה.
בסוף לקחתי את זה.
האמת שבנסיעה, קצת התחרטתי על על שקניתי אותו ולא את מורדים.
הסופר של זה משחק את קורט מגלי (אחותי רואה את זה, לא אני... אל דאגה!) אז זה גרם לי לחשוב שזו בסך הכול עוד דרך לעשות כסף, שזה לא עומד להיות מעניין.
האמת שהסיבה היחידה שקניתי אותו, היה כי חשבתי שאולי הוא דומה לסדרה המדהימה "עד עצם היום הזה" (היה היה פעם, בעברית פשוטה).
אז לא. התברר שהספר לא דומה ל-"עד עצם היום הזה". אבל מישהו אמר שזה דבר רע?
מהעמוד הראשון, מתחברים שם לדמויות. יש בהם המון קסם, והם מלאי אישיות.
~מכאן אני מזהיר אתכם, יכולים להיפלט לי ספוילרים~

מהרגע שהם נכנסים לארץ האגדות, אתה מרגיש שאתה נכנס איתם. הכול נראה כל כך חלומי- איך שדמיינתי. הממלכה הקסומה- סינדרלה. הממלכה הפינתית- רפונזל. הממלכה הצפונית- שלגייה. ממלכת כיפה אדומה- יסמין מאלאדין. (לא.) והממלכה הנרדמת- היפהפייה הנרדמת.
גם המפה שבתחילת הספר מאוד מוסיפה. האמת שמצאתי את עצמי עוקב במפה אחרי המסע של אלכס וקונר. נראה לי שזה עומד לגרום לי לקבל 100 במבחן הבא בגיאוגרפיה.
הספר מצחיק, מותח, ומפחיד, ובעיקר- טוב.
מומלץ! ;)