ביקורת ספרותית על הנגן העיוור מאת ולדימיר קורולנקו
ספר מעולה

---

רומן עם הטבע ואהבה זַכָּה.

"הילד העיוור חש באביב, רק בשל המולת שאונו הפוחז. הוא האזין לקול פכפוכם של זרמי המים השוטפים, שכמו רדפו זה את זה כשהם מקפצים על פני האבנים וחודרים אל מעמקי האדמה הרכה. ענפי התדהר התלחשו מעבר לחלון, היו נתקלים קלות בשימשה ומצטלצלים חרש..."

ספר כובש בעלילתו האנושית.
"הנגן העיוור" - עוד דרך לפקוח עיניים ולב אל הצרכים האנושיים הבסיסיים: קשב, מגע, חום ואהבה. קבלה בלתי שיפוטית.
"...הוא היה מפליא לחקות את צלילי המייתו של הטפטוף כאשר ניגן בפסנתר. אך עתה לא היה ליבו פנוי לכך... מששמע את צעדיה הקלים של הנערה, נעצר. אוולינה הניחה ידה על כתפו ושאלה..."
ואלו האוהבים לטבול עד לטבוע בתאורי טבע, ימצאו עצמם צוללים אל תוכו, עד בוקר אור :)
תהנו
כּנרת~~

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על הנגן העיוור